הפסיכולוגיה של הזנות
# זנות והצורך להעניש את ״העצמי״
הפעם נדבר על נושא לא מדובר ואולי אף מוזר ולא אינטואיטיבי.
שורדות לא מעטות משתפות אותנו על סוג של ״התמכרות״ מעין ״דחף״ לא מוסבר לעסוק בזנות. בכדי להבין לעומק את הסיבות לכך יש לצלול לעמקי הנפש והטראומה ולהבין את שורשיה.
רבות מהנשים משתפות אותנו על עברן כילדות לא מוגנות. סיפורים קשים של התעללות (מכל סוג), הזנחה ופגיעה.
בדרכם, ילדים שורדים נפשית התעללות קשה אם הם מאשימים את עצמם ולא את המבוגר שאמור היה להגן עליהם (״אני פיתיתי את אבא״ ״הגיע לי מכות בגלל ההתנהגות שלי״) מדובר במנגנון הישרדותי זוהי כמעט הברירה ההגיונית היחידה, מפני שהאלטרנטיבה - ״לא עשיתי כלום וסבלתי פגיעה״ היא הרבה יותר הרסנית וחסרת תקוה.
בהמשך להליך מחשבה זה הרי שיש ״להעניש״ את מי שאשם, את ״העצמי״.
זנות היא סוג של ״הסכין החותכת בבשר״ , זנות היא דרך להעניש/לפגוע/להשפיל חלקים שמגיע להם לסבול.
חשוב לומר שחלקים של פגיעה עצמית קיימים בכולנו, אבל כשלומדות מגיל צעיר כל כך אשמה, המרכיב הזה הולך ומתעצם בבגרות.
זהו הסבר חלקי בלבד ולא ממצה , בתקוה שנוכל להבין קצת יותר התנהגויות הרסניות כמו ״בחירה״ בזנות.
# זנות - סוגיית הבחירה
בתפיסות העולם הניאו-ליברליות המושג ״בחירה״ נחשב ערך כמעט מקודש.
איש אינו שואל עצמו מה הביא אדם ״לבחור״ במסלול חיים מסוים. מצב כלכלי, מוחלשות חברתית, אירועי חיים דרמטיים וכדומה אינם נחשבים כל עוד ישנה ״בחירה״ .
בשדה הזנות המונח ״בחירה״ מהווה נקודת מפתח בכל דיון ״האם היא בחרה בכך או לא״.
אם האישה בחרה בזנות הרי שיש כאן האשמה מסוות - או הנחת יסוד שהיא בטח מרוצה כי היא בחרה.
אנחנו מציעות לא לעסוק בשאלת ״הבחירה״ (עד כמה באמת יש לכל אחד מאיתנו בחירה זו שאלה פילוסופית), אלא בסוגיית הנזקים.
נזקי הזנות ניכרים ונראים לכל אשת שטח ומתועדים היטב בספרות המחקרית. אין עוד עיסוק שבני האדם בו סובלים ממגוון כל כך גדול של: הפרעות חרדה, דיכאון, דיסוציאציה, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, חוסר תפקוד, תחלואה כפולה ועוד ועוד…
לכן, גם אם מישהי ״בחרה״ בזנות בדעה צלולה, את הנזקים היא לא יכלה לצפות ובטח שלא ״לבחור״ בהם.
# זנות ואינטימיות מזויפת
אחד הדברים הקשים בזנות זו הבקשה לזייף קשר של אהבה, מבט בעיניים, נשיקות וכו׳. שורדות משתפות עד כמה זה נוראי עבורן ולא מאפשר להן להתנתק. החוסר באותנטיות במפגש בין מינים נתפס כמשהו בלתי אפשרי לביצוע. משתפת בעדות מאוד מאוד קשה (!!) של שורדת המבקשת שנתמוך בה:
״כותבת לי בבית עכשיו אחרי משמרת
מרגישה שאני מתמוטטת נפשית
הלכתי לעבוד בחמש שעות קיבלתי 8 גברים
וככה כמו רובוט ..עד שבא השמיני
הוא היה מסטול ולא עמד לו ורצה חיבוקים ושיחה
זה יותר נורא מלקיים יחסי מין איתם
ופתאום חטפתי התקף חרדה מהריח שלו
לפעמים אני לא מבינה מה מקור החרדות כי יש מלא סיבות בעבודה
אבל הפעם אני יודעת זה היה הריח מהפה מהבית שחי וזה נדבק אלי ולא נשמתי והוא ראה אותי עוד שניה בוכה והלך אמר אני מוזרה
חיכו לי עוד שני לקוחות לא יכולתי לקבל אותם
התקלחתי כמו מטורפת ולא מרגישה שעבר
ואני באה למנהל אתה מריח את זה אתם מריחים את זה ..בכמעט כמו התקף של הזויה
אומרים לי לא
לא יכולתי התחננתי ללכת ועוד מתנצלת
עכשיו בבית ועדיין בסטרס
אני בא לי לבכות אני נגעלת מהם כל כך
אני משתדלת תמיד לעשות איתם יחסים שאני עם הגב כי אני לא יכולה להסתכל עליהם
והכי נורא שמבקשים אוי כן תסתכלי לי בעיניים
זה עינוי ..כי אני תמיד עוצמת עיניים וזה עוזר לי לדמיין דברים ..
ושהם מנתקים לי את הדמיון אני לא מתפקדת
מתנחמת בכתיבה וגם בידיעה של לשתף״
# זנות והעצמה נשית
קסוירה הולנדר, ב 1972 כתבה קסוירה ספר, רב מכר עולמי, בשם"The happy hooker" תורגם בעברית ל"בית התענוגות". הספר ,שגם אני נחשפתי אליו לפני שנים, מתאר זיכרונות חרמניים ומלאי תשוקה של מי שהיתה אישה בזנות בשנות ה 60 העליזות ולאחר מכן מאדאם מפורסמת במנהטן , כותבת טור עצות קבוע לירחון "פנטהואז" וכדומה.
הספר נותן תחושה של חיי מין סוערים והרפתקניים ומתאר את עולם הזנות כמקום המעצים נשים, זוהר ונפלא.
ב 2002 כתבה קסוירה ספר שנקרא "כבר לא ילדה" ובו היא מתארת את ילדותה בתקופת השואה, את התקיפות הברוטליות שחוו היא ואמה במחנה שבויים יפני והפגיעות המיניות להן נחשפה. הספר למעשה מתאר כיצד ניתן להכין את נפש הילדה למה שידוע כ"סקסואליזציה טראומתית" בהמשך החיים.
הספר האחרון לא הפך לרב מכר.
לקריאה נוספת: (תיאורים מאוד מאוד טריגרים, ראו הוזהרתן)
https://prostitutionresearch.com/happy-hooker-revisited
# זנות ושימוש בסמים, הסברים נוספים
מקובל לראות בשימוש בסמים דרך לאלחש את עצמך ולהתנתק מחוויית הזנות הקשה.
אבל ישנן עוד סיבות.
רייצ׳ל מורן, שורדת זנות בעצמה, כותבת בספרה : "Paid for - my journey through prostitution", כי הסמים מהווים דרך להרחיק עצמך מתדמית ״הזונה״ שדבקה בך. לטענתה כל כך קשה להכיל את הביזוי החברתי הזה, שהסמים מאפשרים ניתוק מהדימוי העצמי הקשה אותו יוצרת החברה החולה שלנו.
# זנות וטריגרים מגברים
שורדות רבות חוות טריגרים גם כאשר הן נמצאות בתקשורת עם גברים, אף שנים אחרי שעזבו את עולם הזנות.
מספיק קול גברי בטלפון, להכנס למעלית עם גבר או סתם ללכת ברחוב, בשביל שהדבר יגרום להן למצבי מצוקה (הפרעת דחק פוסט טראומתית) ואף ניתוק (דיסוציאציה).
לעיתים קשר עם גברים מפעיל אצלן דפוסי התמודדות שאינם משרתים אותן : החל משיתוק וכלה בחביבות יתר מוגזמת - הכל נובע ממצבי איום בעבר שגרמו לנשים לפתח התנהגויות הגנה אוטומטיות.
אלו מצבים שבהם למען ההישרדות המוח למד לנתק את עצמו ולבצע, בדומה לאילוף.
כמובן שלא ניתן להסתובב בעולם בסביבה סטרילית ונטולת גברים, וגם ישנם גברים רגישים ומוסריים מספיק לא לנצל את המצב וכוונתם טובה, אך גם מולם הקושי עלול להיווצר עקב ניסיונות העבר המרים של השורדות.
אנחנו ממליצות שלפחות בשלבים ראשוניים בשיקום לנסות להימנע ממצבי טריגר ולהישמר. נכון הדבר במיוחד למסגרות אשפוזיות של גמילה מסמים ואלכוהול - כאן אנחנו ממליצות מניסיוננו פה אחד ללכת אך ורק למסגרות המיועדות לנשים בלבד.
-
*הפוסט נכתב בשיתוף ״חתולה בשמלה״, שורדת חברת קהילתנו.
# זנות ותחושת שקיפות
נשים רבות בזנות משתפות על חווית היותן ״בלתי נראות״, שקופות. פעמים רבות שורשיה של חוויה זו נעוצים בילדות . משפחתה של הילדה פגעה בה, הזניחה אותה, פיזית ו/או רגשית, או כשלה מסיבה זו או אחרת להגן עליה מפגיעות העולם הסובב.
ככל דיון בנושא זה, יהיו קולות אשר יטענו כי לא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל הנשים בזנות עברו בילדותן פגיעות או הזנחה. בהקשר לכך, טענתנו היא כי גם אם אישה חוותה ילדות אותה ניתן לכנות כילדות תקינה, ואולי אף ילדות מאושרת, הרי שזנות בפני עצמה באופן גורף מהווה העמדת פנים. בכך נטען, הזיוף, ולאור כך גם השקיפות, הינם חלקים אינטגרליים מעולם הזנות.
האישה, על מנת לספק את דרישות הגברים, פעמים רבות נאלצת להעמיד פנים שהיא נהנית, להעמיד פנים שהיא מעוניינת במתרחש או באדם ונאלצת להעמיד פנים כי מה שנעשה בה הינו רצונה הכן והאותנטי.
בכך- תחושותיה שקופות ובלתי נראות, רגשותיה שקופים ובלתי נראים, גופה הופך לשקוף ובלתי נראה (אלא כלי לסיפוק צרכים בלבד), ובכך- היא עצמה כאישה, כאדם, הופכת להיות שקופה, בלתי נראית- ואולי אף לא קיימת בעיני הזולת.
אנחנו בלא עומדות מנגד רואות אותך- בקהילתנו אינך עוד בלתי נראית בעולם- עבורנו את חשובה, עבורנו את יקרה- עבורנו את חלק מהקהילה- בדיוק כפי שאת, ללא תנאי וללא צורך בתמורה.
*הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ חברת קהילתנו.
# זנות ושחזור הטראומה הראשונית
את הפוסט הזה ביקשה מאתנו לפרסם הפעם ס׳, שורדת חברת קהילתנו. היא מבקשת להסביר את התהליך הפסיכולוגי של הזנות מנקודת מבטה.
״הנתונים הם תמיד אותם נתונים. מה שמשתנה ממדינה למדינה הם הפנים והתקופות .
בתור שורדת חיי רחוב, על כל המשתמע מכך , אני יודעת שלכל חברותיי יש רקע דומה
זה לא משנה איפה נולדנו או מאיפה הורינו
זה לא משנה איפה למדנו או מה היו החלומות שלנו
כולנו נפגענו בעת שחזור טראומה!
השורדת הממוצעת תספר לכם על מקרה קשה בעבר שלה. המקרה הזה (ואולי עוד מקרים) פצעו אותה באופן איום.
החיים שאחרי, הפוסט-פוסט טראומה של חיי רחוב סחר וכו, 'מושתתים על פחד בלתי נגמר שמא לא יאהבו אותי - ואז אני נותנת מעצמי שעות נוספות בלי שביקשו.
שמא אהיה בודדה - ואז אני נחמדה גם למי שאני רוצה להרוג
שמא אהיה רעבה - ואז אני פשוט קונה עשר חבילות טונה. בחיי.
שמא לא יהיה לי דלק - אז אני ממלאת כל יומיים.
אני לא יודעת להתמקח על עצמי, לעצמי אין מחיר . בעצמי פגעו ועכשיו אני לומדת לתת לעצמי מרחב וחיים נוחים ובטוחים בזכות השכלה ועבודה, וגם שם, צריך לשים גבולות
כשאת באה ממקום של מחסור לעולם הסחר, את רואה אנשים משקרים רק כדי לפגוע בעצמם עוד קצת עם חומרים משני תודעה\ את רואה שלדים מהנהנים רק כדי להביא עוד פקק אדולן ואת יודעת שכל הבנות שמביטות עלייך במבט מזוגג באות מהרקע הפגוע שלך״.
# זנות ושחזור כפיצוי להעדר
בעבר כתבנו אודות נושא השחזור (רה- ויקטימיזציה) בזנות , הפעם נתייחס לנושא השחזור מזווית הסבר נוספת: הסבר נרטיבי.
פגיעות מיניות ממושכות בילדות ככלל מתקיימות תחת מעטה של איום והסתרה. פגיעות אלו מתקיימות במחתרת, תוך חיוב הילדה לשמור על הפגיעה בסוד.
מאחר ולילדות קטנות חסרה השפה הנדרשת על מנת להמשיג את אשר קורה להן (או שעודן חסרות שפה כלל), הפגיעה פעמים רבות נותרת בוואקום משולל מילים, כשגם בפעמים כשהילדה כן מנסה לדבר את הפגיעה, בשפה הילדית שכן נגישה לה- דיבורה לרוב נתקל באי הבנה מצד הסביבה התעלמות, לעג ואף כעס ואיומים כלפיה.
האיומים הנאמרים פעמים רבות לילדה על ידי הפוגע (כי אם תספר אף אחד לא יאמין/אף אחד לא יתייחס/ כולם יכעסו עליה) מוכיחים את עצמם בהופכם למציאות הלכה למעשה.
אותם חלקים מושתקים אינם נותרים באופן שקט במחשכים- אלא ממשיכים לשאוף ממקומם, שפעמים רבות אינו מודע- לפיצוי ולהכרה- מצד הסביבה, ולעיתים - גם מצד הילדה עצמה שבגרה.
לאור שאיפה זו לפיצוי, פעמים רבות עצם הזנות מהווה בפני עצמה כדחף נפשי ליצירת נרטיב לפגיעה מוקדמת שנותרה ללא מילים, ללא הבנה, ללא שפה, כשלעיתים אף נותקה כליל מן הזרם הראשי של התודעה. לצד הצורך ליצירת נרטיב לצורך התחברות לעצמי שלם, תיאוריות נוספות העוסקות בשחזור פגיעות, מדברות על כך שישנה תקוה כמוסה שהפעם מישהו ידע על הפגיעה, שמישהו יבחר לראות ויבוא להציל, שהפעם הדברים יהיו אחרת.
למרבה הצער, בעולם בו קיימות סטיגמות כה רבות כלפי נושא הזנות, כמו גם בעולם בו לעג, זלזול ובדיחות נשמעים באופן תדיר כלפי נשים בזנות- צרכים עמוקים אלו לתיקוף, הכרה, נראות והצלה נתקלים פעם אחר פעם בתגובות דומות, ואף זהות, לאלו שנתקלו בעת הפגיעה הראשונית עצמה. בכך, האישה- ילדה נותרת במעגל אין האונים וההפקרה, והצרכים עצמם אשר פעם נוספת אינם הצליחו לזכות בפיצוי שכה כמהו לו וחיכו לו, ממשיכים לסוב שוב ושוב סביב אותו מעגל הפגיעה- בתקווה שאולי הפעם מישהו יראה, אולי הפעם מישהו ישמע- אולי הפעם.. אולי.. בכל זאת תגיע העזרה.
*הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ , שורדת חברת קהילתנו.
# זנות "וחווית החברה״ (girlfriend experience)
זנות, במובן העממי שלה, מוכרת על ידי מרבית הציבור כאקט מיני בתמורה לסכום כסף. בעבר פירטנו בדבר היבטים שונים נוספים של אלימות הנכללים בעולם הזנות באופן תדיר ומהווים חלק מתמונת המציאות הקשה האלימה והפוגענית של הזנות.
בפוסט זה ברצוננו להציף פרקטיקה נוספת המהווה חלק בלתי נפרד מעולם הזנות, פרקטיקה שהיא אולי אחת מהפרקטיקות הנצלניות בשדה הזנות, והיא ה GX.
פרקטיקה זו משמעה היא כי זנאים דורשים מהאישה שזו תתנהג כאילו היא ״חברה שלהם״. כלומר, תסתכל בעיניים, תתנשק, תתכרבל איתם - ממש כמו שמתנהגת אישה מאוהבת.
לכאורה, מדובר בבקשה תמימה ולא מזיקה. אולי בקרב חלקנו יכולה אף לעורר אמפתיה כלפיהם. עם זאת, למעשה- בקשה זו לא שונה במהותה מהאקט המיני עצמו- שתי בקשות אלו הינן שקולות לחלוטין זו לזו. הדבר אשר כן מתאפשר נוכח בקשה זו הינו יצירת טשטוש של מהות הסיטואציה- שהיא ניצול ופגיעה והראייה המוחצנת של אישה שסובלת מהסיטואציה.
מעבר לטשטוש אי המוסריות שפרקטיקה זו מייצרת- מרבית השורדות סולדות ממנה. בניגוד לחשיבה חיצונית אשר ייתכן ועשויה להתגבש בהקשר לפרקטיקה זו- כזו המאמינה כי עדיף שזו תהיה הבקשה ולא סטיות כאלו ואחרות או התנהגות אלימה- פרקטיקה זו לא רק שאינה עדיפה על פני בקשות אחרות- אלא לפעמים היא נחווית אף כגרועה מהן.
גרועה יותר בשל כך כי בניגוד לאקט מיני טכני וקר אשר מאפשר להתנתק ולא להיות, ולהשאיר רק את הגוף לבצע את הנדרש מהן- בקשה זו למעשה מאלצת את האישה להיות נוכחת שם- לחוות את הסלידה והגועל- ולהישאר, ולא רק בגופה. כך, פרקטיקה זו אשר נתפסת אולי כפחות אלימה, שוללת מהאישה את החופש היחידי שעוד נותר לה בסיטואציה- הבריחה הרגשית מהבלתי נסבל.
בכך פעמים רבות פרקטיקה זו מצלקת את הנפש עוד יותר, שואבת כוחות רבים יותר, גורמת לסבל רב בהרבה- מעמיקה ומחמירה את הטראומה, כשהצד השני מבחינתו חש כי הינו סה"כ אדם טוב, לא אלים ולא פוגעני- אלא רק כזה שביקש לקנות קצת אהבה וקרבה.
*הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ , שורדת חברת קהילתנו.
# זנות והשבת שליטה
זנות יכולה להיחוות מצד האישה כמערכת יחסים בה היא מתפקדת כחזקה וכשולטת. בקרב נשים בזנות, פעמים רבות תחושת השליטה מקבלת משקל גדול במיוחד, כתוצאה מכך שרבות מהן נושלו משליטה במהלך תקופת ילדותן.
חיפוש אחר שליטה, בין אם במודע ובין אם לא, מהווה תיקון לחוסר האונים הנלווה פעמים רבות להיעדר השליטה במערכות יחסים קודמות.
בהמשך לכך, נשים מתארות את חוויית השליטה בזנות בכך שהן אלו שקובעות, הן אלו בוחרות והן גובות את הכסף, כך כשמדובר ב"נותנת שירות" אל מול "לקוח"- ישנו מצד שווא של שליטה
על אף כי אנו מכבדות את נרטיב החזרת השליטה ומבינות את הצורך, כמו גם הכמיהה לקשר אשר יגלם יחסי כוחות אחרים, ואף הופכיים- טענתנו היא כי במבחן המציאות שליטה זו מהווה תעתוע ואשליה.
מערכת היחסים הזו משאירה פעמים רבות את האישה תלויה בכסף ועל כן רחוקה מאוד משליטה בסיטואציה.
מציאות זו מובילה לכך שנשים, גם אם בהתחלה הרגישו כי בוחרות או יודעות להציב את הגבולות הלגיטימיים בעיניהן, נאלצות אט אט להגמיש את הגבולות, או, במילים אחרות- להסכים לאקטים שאינן מעוניינות בהן, ועם זנאים שנרתעות מהם. אם כן, יכולת הבחירה בתוך שדה הזנות מצומצמת מאוד, ועם חלוף הזמן הולכת ונעלמת כליל.
*הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו.
# זנות והפרעת זהות דיסוציאטיבית
כפי שכתבנו לא פעם על מנת לצלוח את שדה הזנות הקשה, נשים רבות נעזרות בסמים ואלכוהול על מנת לאלחש עצמן, אצל אחרות מופעלים מנגנונים נפשיים הקרויים דיסוציאציה (ניתוק) גם עליה כתבנו לא פעם.
דיסוציאציה למי שלא זוכרת, זאת האפשרות להתנתק מהחווה באופן שרק הגוף נוכח, בעוד הנפש ״נודדת״ למקום אחר , כאילו לא נוכחת בסיטואציה (אם כי להדגיש כי דיסוציאציה יכולה להופיע בביטויים בהם הגוף מאבד תחושה עד לכדי שיתוק חלקים ממנו או נחווה כמזויף)
אחד המופעים הקיצוניים והנדירים של מצבי ניתוק, היא הפרעת זהות דיסוציאטיבית. הפרעה זו המכונה בלשון העם ״פיצול אישיות״- מתפתחת על רקע פגיעות מיניות חמורות ומתמשכות בילדות המוקדמת, פגיעות להן לא ניתן כל מענה אמפתי מצד הסביבה.
מנגנון הדיסוציאציה כזכור הינו מנגנון המתבטא על פני רצף. בפגיעות ממושכות נהוג לרוב לדבר על הילד המתנתק בעת הפגיעה ואת השגרה הרגילה הממשיכה בין פגיעה לפגיעה- המתאפשרת בשל מנגנון הניתוק. בניגוד להדחקה, דבר ההפגיעה אינו מוסת ללא מודע אלא ממודר מהתודעה הראשית. בפגיעות חמורות ובגיל מוקדם, כאשר אין כל מנגנוני הגנה והילד חסר אונים לחלוטין בהיעדר כל סביבה תומכת- לעיתים מידור התודעה לחלקים כה מתקבע עד כדי כך שכל חלק הופך ל"ישות" בפני עצמו- עם אישיות ייחודית, תכונות ייחודיות, סגנון ייחודי והעדפות ייחודיות. חלקים אלו פועלים באופן עצמאי ובמנותק מהתודעה הראשית, כאשר פעמים רבות תפקידם הינו להגן על הילד בשעת דחק. גם לאחר סיום הפגיעה, כאדם בוגר אלו ממשיכות להתקיים, ובאופן אוטומטי מופיעות כתגובה לטריגר, זאת על מנת להגן על האישיות המרכזית בשעת לחץ ומתח.
יש לציין כי על אף שבסיס המנגנון הינו הגנה- הדינאמיקה של מנגנון זה, המכילה חלקים פגועים, חלקים ילדיים, כמו גם חלקים המזדהים עם הפוגע, מביאה לכך כי בעת טריגר המוביל להופעת הדמויות אלו יכולות להיפגע, לפגוע בגוף אשר כאמור כולן חולקות עם הזהות הראשית וכן יכולות לנקוט בהתנהגויות של הרס עצמי.
מה הקשר של כל זה לזנות? הקשר הוא שאמנם מדובר בהפרעה שאינה שכיחה בקרב האוכלוסיה , אבל כפי הנראה נפוצה יותר בקרב עוסקות בזנות.
הכיצד? זאת עוד הוכחה לכך כי זנות היא פגיעה מינית. נפגעות עברה בילדות ללא רשת תמיכה, אימצו לעצמן זהויות שונות. חלק מהזהויות הן של ״זונות״ . אחד ההסברים הסבירים הוא שזהויות אלו נועדו לנסות לשלוט בסיטואציית הפגיעה - לשחזר אותה ולדרוש כסף לאחריה כחלק מתיקון. הסבר נוסף הוא כי חלק זהויות אלו, מתוקף כך שהן אלו שחוו את הפגיעה, ובכך הגנו על חלקים אחרים אשר חווים עצמם כישויות אשר לא עברו פגיעה- מאמצות את הנרטיב כי הן זונות או שזהו יעודן בעולם, כמו גם- לעיתים החלקים אשר עברו את הפגיעה מואשמות על ידי חלקים אשר לא עברו את הפגיעה (כזכור, כל חלק מתפקד כיישות עצמאית ואוטונומית לכל דבר- ואלו גם יכולות לדבר זו עם זו) כי חלקים אלו רצו בפגיעה, נהנו ממנה או עברו אותה מתוקף היותם מופקרים וזנותיים.
*פוסט זה נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו.
# זנות ומצבי טריגר
נשים בזנות חוות טראומות מיניות חמורות. בעת התרחשות טראומה, שרשרת תהליכים מוחיים מביאים לכך כי הטראומה תאוחסן בזיכרון בצורה שונה מזו של זיכרון נרטיבי.
בהשוואה לזיכרון הבריא, הזיכרון הטראומטי מאופיין בזיכרון "קפוא" ופולשני של המאורעות הטראומטיים, או לחלופין- מאופיין בפיצול הזיכרון מרכיבים שונים מהאירוע, כך שלעיתים אישה אף יכולה לשכוח את פרטי האירוע עצמו אך לזכור ריחות מסוימים או סמלים מסוימים אשר יקושרו עם תחושות מסוימות וזאת מבלי שתבין מדוע תחושות אלו עולות.
לעיתים: ריח מסוים, רעשים בעלי אופי מיוחד, מראות, מקומות וכדומה עלולים להביא ל״פלישה״ של אלמנטים שונים מהזיכרון הטראומתי.
שורדות זנות רבות מנסות להימנע מהצפות הזיכרונות האלו ומנסות להימנע לבוא במגע איתם ככל כוחם.
הדבר עלול להוביל לחיים מאוד מצומצמים ומפוחדים.
לדוגמא, אנחנו שומעות משורדות שהן מפחדות להרים טלפון למשרד ממשלתי (אולי יענה גבר) או חוששות להסתובב באזור מסוים (כי זה מזכיר להן דברים) וכו׳.
חשוב להבין כי אין מדובר בחרדה גרידא, אלא ההימנעות משמשת כמנגנון הגנה המסייע בהגנה על הנפש מפני הצפת התכנים הטראומטיים המנותקים או הלא מעובדים אשר קודדו בעת הטראומה ומאיימים על חייה ונפשה של השורדת- בין אם זו מודעת להם ובין אם לא.
*הפוסט נכתב בשיתוף השורדת, חברת קהילתנו, ״שלגיה״.
# סביבה מזניחה וזנות
״לאף אחד לא היה אכפת מכלום, מתי אני הולכת, מתי אני חוזרת , אם אכלתי, הלכתי לרופאים לבד ילדה בת 9, לבד״ (מתוך עדות שורדת).
סביבה מזניחה בילדות נמצאת על רצף הפגיעות ומהווה צד שני של אותו מטבע - התעללות .
בעוד הפגיעות הפיסיות והמיניות בילדות ״פולשות״ לחיי הילדה ומוחקות את היותה בת אדם, כך גם התעלמות והזנחה שעושות פעולה דומה.
ילדות שבגרו והוזנחו מחפשות פעמים רבות מישהו שיראה אותן, יבחין ב״מחיקה״, יתן תשומת לב... יעניק את מה שלא קיבלו. זוהי קרקע פוריה לניצול מצד סרסורים וזנאים, שכן, אלו פעמים רבות מודעים למצוקה זו של הנשים. מודעות זו מאפשרת להם להשתמש ביחס כפתיון.
כך חלק מהם מפגינים בתחילת הקשר יחס רך ואנושי כלפי הנשים, זאת תוך מתן תשומת לב ומתן תחושת ערך ונראות.
בזאת נוצרת מלכודת בה האישה שכה צמאה לנראות וליחס ממישהו בעולם, כל אדם - נכנסת לקשר עם האדם שרואה אותה ולכאורה מושיט לה יד. לאחר מכן, אט אט עם התקדמות הקשר, מתחילה מסכת הניצול, האלימות וההשפלה.
# זנות ואמון בעולם
"פתחו את השער, פתחו למרחב
תצעד תעבור פה
שרשרת כזב"
(צל עריות/סמדר וינשטוק)
נשים בזנות פעמים רבות מורגלות ליחסי ניצול, נטישה, התעללות ובגידה.
בלא מעט מהפעמים יחסים אלו מקורם בראשית ילדותן. הורים ומבוגרים קרובים בעולמן אשר היו אמורים לספק ביטחון, אהבה, דאגה, שמירה והגנה- ניצלו את כוחם כמבוגרים אחראים לצורך התעללות, ניצול ופגיעה. לחלופין, או לעיתים אף במקביל, התעלמו אותם מבוגרים מהצרכים הילדיים לחום, אהבה והגנה, כמו גם מהקריאות לעזרה- ונהגו בהפקרה, הזנחה, התעלמות ונטישה.
דינאמיקת יחסים אלו, כפי שנלמדה בילדות מתקבעת בתפיסות העמוקות והמושרשות ביותר של העצמי את סביבתו- וכך משליכה על כל היחסים הבין אישיים ועל היחס לעולם בכלל. למרבה הצער, פעמים רבות נשים שנפגעו או ננטשו בילדותן ממשיכות להיתקל גם בבגרות בגורמים המזהים את פגיעותן, מנצלים זאת על מנת להמשיך את שרשרת הניצול והבגידה- ובכך מאששים עוד יותר את מחשבתן וידיעתן על מי הם בני אדם.
כך כל קשר, אפילו מיטיב, נבחן באופן חשדני ותוך הטלת ספק. הטוב נתפס כמסוכן, דאגת אמת נתפסת כבדיה וחרדת הנטישה נוכחת כל העת נוכחת בחוויה. בעולם בו המונחים "אהבה שלא מותנית בדבר" או יחסים מיטיבים עם העולם- אלו דברים שלעולם לא ניתנו ולא היו שם- לעיתים, באופן מובן, גם הצוותים שלנו נחשדים בכוונות נסתרות וכמי שימשיכו את מעגל הניצול והפגיעה וירצו תמורה.
בניית יחסי אמון היא תהליך ארוך, מפרך, עדין וקשה שלוקח זמן ממושך, מעמיד אותנו בלא מעט מבחנים- זאת תוך הציפייה כי גם אנחנו נפגע, נאכזב ננטוש ונפגע, ולפעמים תוך ניסיונות לספק אף הוכחות לכך (בין אם באופן מודע או שלא מודע).
אנו מודעות לקושי זה מול אנשים ומול העולם. אנו מודעות לכך שאפשרות להכיר בצד אחר של העולם, כמו גם להאמין באפשרות לטוב ולאכפתיות כנה הם דברים קשים מנשוא, לעיתים אף נתפסים כלא אפשריים בכלל. על כן, נעשה ככל ביכולתנו כדי לנסות לבנות אט אט אפשרות חדשה, אולי ראשונה, ליצירת אמון- בנו, ואולי בהמשך גם בעולם. ננסה לאפשר יצירת תקווה למפגש עם סוג אחר של בני אדם. ובעיקר- אפשרות לדעת ולהאמין שאנו כאן. בכל עת שתרצי- לצידך ואיתך.
*הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ , שורדת חברת קהילתנו.
# זנות והפרעות אכילה
טראומה ופגיעות מיניות מתבטאות לעיתים בהפרעות אכילה. הפרעות אכילה יכולות להתבטא באופן רב גווני החל בצמצומים, הרעבות והיטהרויות, דרך בולמוסי אכילה ועד דפוסים של אכילה בבולמוס ולאחריה התנהגות מפצה. להפרעות אכילה משמעויות רבות. אחדות מהן הן פיצוי על ריק פנימי, השתקת כאב בעזרת אוכל, וכן שליטה על שנכנס לגוף. על כן, לא בכדי קיימת קומורבידיות בין הפרעות אכילה לפוסט טראומה מורכבת.
אך גם אם נחליט להניח את ההסברים הפסיכולוגים בצד, נשים בזנות נמדדות ומוערכות על סמך המראה שלהן, הן על ידי סרסורים והן על ידי לקוחות. אתרים שלמים באינטרנט מדרגים, ממליצים ומודדים את גופן.
הלחץ להיות רזות על פי המודל המקובל (להלן: ״דרישות השוק״) נותנים את אותותיהם ומהווים מקור להתפתחות הפרעת אכילה.
כלומר, עצם ההימצאות בזנות עשוי להצית הפרעת אכילה או להעמיק ולהחמיר הפרעת אכילה קיימת.
כמו כן, ראוי לציין שלעיתים גם טראומת הזנות עצמה עשויה להוות טריגר להתפתחות הפרעת אכילה, זאת כחלק ממנגנוני ההגנה הנדרשים לצורך הישרדות במציאות זו או לצורך ההתמודדות עם תסמינים פוסט טראומתיים אשר מהם סובלות נשים רבות שכבר יצאו מעולם הזנות.
כך שוב אנו מתוודאות למחירים הקשים של הזנות, להרס הגוף והנפש אשר נוצר או מעמיק בשל הזנות ולסבל עמו נאלצות נשים רבות להתמודד בין אם עודן בזנות פעילה ובין אם כבר יצאו ממנה.
*הפוסט נכתב בשיתוף שורדת חברת קהילתנו.
# זנות והפרעות שינה
הן הספרות המקצועית והן עדויות בשטח מצביעות על קשר ישיר בין הימצאות בזנות לבין פיתוח הפרעה פוסט טראומתית.
חלק מסימפטומים של הפרעת לחץ פוסט טראומתית מאופיינים בהפרעות שינה חמורות: קושי בהירדמות, סיוטי וביעותי שינה, יקיצות במהלך הלילה וכו׳.
נשים רבות בזנות מספרות לנו על הפרעות שינה. שנת הלילה אינה נתפסת כרצויה וכמנחמת והן חוששות ללכת לישון מפחד מחלומות רעים והעדר מוגנות.
הרדמות קשורה בשחרור שליטה ורוגע, שני מרכיבים הקשים במיוחד למי שסובלת מהפרעה פוסט טראומטית- על כן, לא אחת פנו נשים אלינו בבקשה לעצות כיצד להרדם ..
כך, מבעד לקושי זה, שוב אנו עדות לכך שזנות הינה מעשה אלימות כלפי נשים המביא להשלכות נפשיות קשות ופגיעה בתפקוד תקין.
# ״דיסוציאציה״ בזנות
״מראיינת: לעבוד בזנות. מה זה אומר לעמוד ברחוב, לתפוס קליינטים? את לא ממש עונה לי.
את מדברת מסביב כאילו
גילה (בכעס): תגידי, את לא מבינה שאני לא הייתי שם? רק הגוף שלי היה שם. אני לא זוכרת כלום משם״
(מתוך הספר: ״מופקרות״/ ענת גור).
דיסוציאציה פירושה הינו דיס-אסוציאציה. כלומר, מצב בו מנותקים וממודרים מרכיבים שונים של החוויה, כאשר חלק ממרכיבים עשויים להיות מנותקים מהתודעה הראשית.
דיסוציאציה מתוארת בספרות הרצף הנע מדיסוציאציה נורמטיבית ועד לדיסוציאציה פתולוגית המתקיימת כמנגנון הגנה המאפשר לנפש לשרוד טראומות קשות, אשר אין ביכולת הנפש להכילן בזמן התרחשותן.
על אף יתרונו של מנגנון הדיסוציאציה בפעמים רבות כאשר נעשה שימוש במנגנון הגנה זה לצורך הישרדות פגיעות קשות אשר החלו בילדות, השימוש בדיסוציאציה מתקבע כדרך התמודדות אוטומטית עם מצבי לחץ וסיכון ומופעל שוב ושוב באופן לא רצוני גם שנים לאחר שהפגיעה הראשונית הסתיימה.
כך הילדה שנפגעה מסוגלת בבגרותה להיכנס למצבים הללו בכדי להגן על עצמה מלסבול, אולם מצבים אלו מהווים "גן עדן" לניצול חוזר מצד זנאים וסרסורים, שכן, אותם מצבי ניתוק מאפשרים להם לעשות כרצונם.
כך נשים רבות מתארות את החוויה בזנות המצב בו הן לא ממש נוכחות, מנותקות מעצמן. אמנם הדיסוציאציה מגנה על הנפש מלחוות סבל נוסף, אך היא זו אשר גם כאמור משרתת בו בזמן את המשך הניצול על ידי גורמים המודעים למנגנון זה ורותמים אותו לצרכיהם.
# הסללה לזנות- גינויים מילוליים בילדות
״כבר שהייתי בת שמונה קראו לי ׳שרמוטה״, בחוץ החברים אמרו עלי שאני שרמוטה... והנה נהייתי כזאת, שרמוטה״.
תהליך ״הסללה״ לזנות מתחיל פעמים רבות בגילאים צעירים. גינוי מילולי זהו עוד גורם אפשרי (מיני רבים) לכניסה לעולם הזנות . הסביבה רואה בך כזאת, מתייחסת אליך ככזאת ובסוף, כמו כל נבואה שמגשימה את עצמה, את מזדהה עם מה שהסביבה יחסה לך ומאמצת את האמירות הללו.
סיפורי חיים של נשים בזנות כוללים תיאורים כיצד האנשים הכי קרובים השפילו ולעגו, ייחסו לילדה ״תכונות של זונה״ ולא איפשרו לה לראות בעצמה משהו אחר.
בניגוד לאדם מבוגר בעל אישיות מבוססת, אישיות של ילדה- במיוחד בגילאים צעירים- עודנה בהליכי הבנייה. המשמעות של כך היא כי האופן בו ילדה תופסת את ערכה ומהותה בעולם הינו דרך עיניהם של המבוגרים המשמעותיים בחייה.
כאשר אלו חוזרים שוב ושוב על כך שזהו ערכה היחיד של הילדה- זו גם תהיה התפיסה שהילדה תפתח לגבי עצמה ותגדל בתוכה ולתוכה.
תפיסה זו נשזרת, מתקבעת ומוטבעת כחלק בלתי נפרד מתפיסת העצמי, כך שגם אם בבגרות מתפתחת יכולת ראייה ביקורתית בנוגע לאמירות אלו, תחושת מהות הקיום כ"זונה" עדיין תישאר מוטבעת באופן עיקש במעמקי הנפש.
לכן קשה מאוד להיחלץ מהדימוי העצמי הזה, אבל עבורנו ב״לא עומדות״ אף אחת לא נולדה זונה וזה לא ייעוד של אף אדם.
# זנות וחיים בשוליי החברה
״לא הגעתי מבית כמו של כולם, לא הייתה לי ילדות נורמלית, לא היו לי חיים נורמליים, מה לי ולעבודה נורמטיבית, על מי אני עובדת?!״ (מתוך עדות שורדת)
נשים רבות בזנות מתארות את התחושה של חיים בשוליים, תחושת חוסר מסוגלות עצמית לתפקד ב״מיינסטרים״.
רבות מגיעות ממשפחות לא מתפקדות, ויוצאות לחיים עצמאיים נטולות כלים להתמודדות, כאשר ברוב הפעמים היציאה מהבית נעשית במסגרת בריחה ללא כל משאבים.
בהיעדר תמיכה או גב בעולם, חשופות נשים אלו לסביבות נצלניות. מאחר ולרוב סביבה נצלנית ומתעללת היא המציאות היחידה שנשים אלו מכירות, הדבר אינו מעורר את חשדן או התנגדותן למציאות זו- אלא נראה בעיניהן כמובן מאליו. כך פעמים רבות הן מתחילות להידרדר במורד הדרך אל הזנות.
בתורם, חיים בזנות ממשיכים ומעמיקים את רצף הפגיעה הרגשית אשר התחיל עוד מבעוד מועד, כאשר פגיעה זו מביאה בהתאמה לאישור נוסף עבור האישה לערכה העצמי הנמוך, לאי מסוגלותה, לשונותה וזרותה ביחס לאחרים ואחרות בעולם.
נשים אלו מרגישות שאינן ראויות וכי אין ביכולתן להחזיק מעמד בעבודה נורמטיבית. לתחושות הללו מתלווים גם קשיי תפקוד אובייקטיביים הנובעים מעצם הפוסט טראומה המורכבת אשר נשים רבות בזנות סובלות ממנה.
כך ההזדהות עם אותה ״שוליות״ הופכת לחלק מהזהות הפנימית של האישה ובהדרגה זו מפנימה שהזנות היא גורלה.
זאת אחת הסיבות מדוע כל כך קשה לצאת ממעגל הזנות והעצה : ״לכי לעבוד בעבודה רגילה כמו כולן״ לא לוקחת בחשבון כמה המסע הזה קשה עבורן.