תרבות האונס

גוף האישה כמוצר צריכה 

אחת הבעיות המרכזיות בזנות היא התייחסות לגוף הנשי כסחורה.

הגוף מפורק לחלקים חלקים (״אז איך החזה שלה? ואיך התחת?״ שואל צרכן הזנות ומרשה לעצמו ביקורת כאילו נכח במסעדה ״זה גדול מדי ואני הזמנתי קטן״)/

הסובייקט הופך לאובייקט. אין זה משנה איך מישהי מרגישה היום, אם היא רוצה או לא רוצה, עייפה או עצובה, עצבנית או רעבה - שום משמעות להיותה אדם.

נשים בזנות הן אוסף של חלקים גדולים או קטנים, לבנים או שחורים, מתאימים או שלא.

 

 

בדיחות על זונות

אולי אנחנו ״מייבשות״ ו״כבדות״ פמיניסטיות ממורמרות שלא מבינות בדיחה טובה, אבל מודות שקשה לנו לשמוע כיצד צוחקים על אחיותינו.

אנחנו בקהילה לעולם מצטמררות מהשאלה של המילה זנות לצורך ביטוי גנאי, צחוק או זלזול - כגון ״בית זונות״, "זונות", "אמא שלך זונה" או הגדרת הזנות כ״עבודה קלה״ ששכרה בצידה.

דרכי התבטאות אלו, שכה התקבעו כחלק משפת הסלנג היום- יומית חמורות ודורשות התייחסות כשלעצמה, אך לדאבוננו, לא בזאת תם העוול שנעשה, ובמרוצת השנים- בצל העלבון והבושה ובהיעדר ההגנה מצד החברה- סלנג הלעג זלג, העמיק והתפשט- מעבר לשפת גנאי, גם לבדיחות של ממש להנאת הציבור. האם מדובר בתופעות פסולות באותה מידה? או שקיים כאן פן נוסף של העמקת הפגיעה?

מביאות מדבריה של ״שלגיה״ שלנו, שורדת חברת קהילתנו:

״לקללות ולשמות גנאי אני כבר רגילה, כלומר- התרגלתי, לא כי זה נורמלי- אלא כי החברה חולה, אבל כשיש את הבדיחות האלה ששואלים מה זונה צועקת כשפוגעים בה (למי שלא מכירה: הצילו, פורצים לי לעסק)- וכולם צוחקים. לזה מעולם לא הצלחתי להתרגל- כנראה כי כאן זה לא רק ביזוי ודה הומניזציה של מי שכלואה שם, אלא בגלל שמהות הבדיחה נשענת על ההבנה שברור לכולם שזנות לעולם לא תוכל להיות עסק או מסחר- ועדיין, עדיין, במקום להוקיע את התופעה- עדיין, למרות הכל- גם כשהאמת ברורה, עדיין נראה כל כך טבעי והגיוני לכולם שאני, אני היא המושא ללעג, אני המושא לעלבןן ולבדיחה״

 

האם סרוגייט זו זנות האם אפשר להשתמש בזנות כפרקטיקה טיפולית?

ובכן זו שאלה מעניינת שעלתה לאחרונה ברשתות בעקבות אם ששלחה את בנה הסובל מאוטיזם לקבל שירותי מין בתשלום.

מודות שסוגיית הסרוגייט העסיקה אותנו לא מעט , אבל את התשובה הטובה ביותר קיבלנו מ ד׳ ,שכתבה לנו כך:

״אני שורדת זנות וברור לי לגמרי שסרוגייט זו פרקטיקה טראומטית שאין הבדל מהותי בינה לזנות. לא במקרה אנחנו לפעמים פוגשות שורדות זנות שהתחילו שם.

זנות אינה טראומטית בגלל הסטיגמות שלה, אלא כי אף אדם לא יכול להכניס לתוך הגוף שלו איברי מין של זרים שהוא לא נמשך אליהם בלי להשתגע מזה. יחסי מין יכולים להתקיים בלי אהבה אבל לא בלי משיכה.

זה שאותה סרוגייט צריכה לשכב עם אנשים עם בעיות ממש לא הופך את העניין לקל יותר. זה רק עוד יותר תובעני ומתיש. כל אחת מאתנו מעדיפה זנאי רגיל שמחדיר מוציא והולך על פני מסכת מייגעת של ניהול רגשות וזיוף.

 לא אכפת לנו האם לסרסורית יש דוקטורט. לא אכפת לנו האם זה ״בפיקוח״, הפיקוח הזה מפקח על ניצול מיני ממוסד אז מה הוא שווה. כשאת צריכה לשכב עם אדם שאף אחד אחר לא רוצה לשכב אתו, בלי שמץ משיכה מינית - זה מגעיל ומצלק. אל תברחו לקלישאות ״זה מפוקח״, דמיינו את עצמכן במצב הזה״.

* הפוסט נכתב בשיתוף ד׳ , שורדת זנות חברת קהילתנו..

 

 

זנות וסרסור של נשים בנשים

מקובל להניח שרק גברים מסרסרים בנשים ואילו אנחנו מקבלות גם עדויות של נשים המספרות לנו על סרסוריות, אכזריות ורעות בדיוק כמו הגברים.

לעיתים מדובר בנשים שהיו בעברן בזנות ו״טיפסו״ בשרשרת ההיררכיה , לעיתים מדובר בהזדהות עם פוגע ו״החלפת תפקידים״ ולעיתים מדובר בנשים בעלות קווי אופי פסיכופתיים, ולעיתים הפגיעה מגיעה בדיוק ממי שאמור להגן - מאימהות.

לפנינו עדות (קשה מאוד!!) של שורדת שאמה סרסרה בה. חשוב לה להציף את הנושא ושעוד נשים יפנו ויספרו את הסיפור שלהן וידעו שהן לא לבד:

היו בתוכי 1080 גברים כל שלושה חודשים,

ספרתי כל אחד מהם,

כל יום 20.

350 שקל, כנס לחדר תתפשט ואני באה

200 לסרסור ו150 לאמא

סיימתי ,

הבא בתור בבקשה

קראו לזה תקתוקיה

כל 10 דקות אחד יוצא ואז הבא נכנס

חייב לעמוד בקצב

5 לקוחות בשעה, אין לי זמן לנשימה

ובשעות האחרונות כבר לא הייתי מסתכלת עליהם, קודם הכסף,

כנס לחדר , תתפשט ואני באה

מחשיכה את האורות

ומסתכלת לתקרה בזמן שהדמעות כבר זולגות.

רק שיסיים כבר רק שכבר יגמור.

שיבוא הבא בתור,

הייתי סופרת מהתחלה כל יום כמה נשאר לי כדי לסיים יום עבודה.

וכשהיה מגיע ה20 כבר הייתה נעצרת לי הנשימה.

חדירה אחרונה, ואני יכולה לקחת בשקט

את הראש ולהניח אותו במיטה החולה ולחכות ליום הבא.

וכל יום אותה ספירה, נשאר עוד קצת , רק עוד 7 וסיימתי. רק עוד 3 וכמעט הלכתי

וכמה שאימא מרוצה, גאה בי

אני ילדה כל כך טובה

אני מצילה אותה , נותנת לה אוויר לנשימה.

אני זונה טובה,

עכשיו סוף סוף אני אהובה״

 

 

 

זנות בקהילה חרדית

הרבה מתפלאים/ות כיצד יתכן שתתקיים זנות באוכלוסייה יראת שמיים?!

ובכן… מסתבר שמנוולים יש בכל מקום ובכל קהילה ואין לכך שום קשר לתפיסות אמונה או מוסר שאותה קהילה חושבת על עצמה.

לעיתים נשים בוגרות, חרדיות וגרושות נתפסות אצל חלק מהגברים ״מותרות״ מאחר והן אינן בתולות ואינן ״אשת איש״.

אנחנו יודעות שלא מעט חרדיות גרושות כאלו מקבלות הצעות למין בתשלום מגברים חרדים.

במקרים מסוימים אותן נשים מטופלות בילדים, משוועות לכסף - והרי זו הזדמנות לנצל ״חוליה חלשה״.

חשוב לציין שאנחנו שואפות להמנע מהכללות על אוכלוסיה או קהילות שלמות, אך מאידך הכללות תקפות לכל הכיוונים - אין מקום לחשוב שיש קבוצות נעלות יותר, בהן לא מתרחש ניצול מיני של גופה של אישה.

 

 

זנות, אונלי פאנס ושאר אתרים דומים

מה רע בקצת תמונות פרובוקטיביות שעושים מהן כסף?! מה אנחנו הפמיניסטיות המורמרות רוצות מנשים שעושות זאת מבחירה?!

ובכן, אין לנו דבר נגד הנשים, יש לנו הרבה נגד מי שצורך זנות, ואונלי פנס היא פלטפורמת שידול לזנות.

מושגי ״בחירה״ הם מושגים מורכבים ולא מעניינים באמת. מה שחשוב הוא דיון על נזקים. האם לעובדה שמישהי שולחת תמונות עירום פרובוקטיביות מאוד לאדם זר (תמיד זה יהיה סופר קיצוני כי לתמונות ״צמחוניות״ אין ביקוש) יש השלכות? התשובה היא ברור שכן!!

הנשים משתפות אותנו שהן כל הזמן נדרשות לחצות יותר ויותר את הגבולות שקבעו לעצמן ומאבדות באופן נפשי את ההגנות המעטות על פרטיותן. הפלישה למרחב אישי איננה וירטואלית בלבד.

היא מתבטאת במציאות היום יומית ויוצרת נזק טראומטי אמיתי.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״חן״, שורדת חברת קהילתנו.

 

 

נשים בזנות ותקשורת עם גברים זרים

רבות מאתנו טוענות (ובצדק) ש״לא כל הגברים״. ישנם גברים טובים, שלעולם לא ידמיינו אפילו לנצל נשים.

עם זאת, רבות מהשורדות מספרות שהן מתקשות להסתובב במרחב הציבורי ולהתהלך ללא חשש שיש גברים בסביבה (קול של גבר, מראה של גבר - הכל טריגרי) . המשמעות היא לפעמים שאי אפשר לדוגמא להיכנס למעלית עם גבר זר, לשוחח עם גבר בטלפון וכו׳. יש אף שנמנעות מלהשתתף באירועים משפחתיים.

כל זה תולדה של טראומת הזנות והפגיעות המיניות.

שורדות רבות מוצאות עצמן אף ״מתנתקות״ (מונח המתאר דיסוציאציה נפשית) כשהן פוגשות בגברים.

אנחנו מבקשות לגלות רגישות לרגישות שלהן: לכל מי שפוגשת שורדת להודיע מראש ככל הניתן אם יש גבר בסביבה ולהכין אותן נפשית, לבקש רשות לשתף גבר במרחב שלהן וכו׳ ככל הניתן.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״ענבל״, שורדת חברת קהילתנו.

 

 

זנות וכסף

תרבות האונס, המעצבת בקנה מידה רחב את דעת הציבור, פעמים רבות נוהגת להביא אותנו לחשיבה שגויה כי נשים בזנות מרוויחות סכומי עתק וחיות חיי עושר.

לעיתים, על מנת להוכיח את צדקתם של המצדדים בעמדה זו הם נוהגים לספק נתוני "הכנסה" אפשרית מזנות.

עם זאת, הצגת נתונים יבשים אינה אלה עיוות המציאות כפי שזו מתקיימת הלכה למעשה בעולם הזנות. גם אם נתעלם מגניבת הכסף על ידי המסרסרים או ניצול מצד גורמים אלימים אחרים, ונניח כי מדובר ב'הכנסה נאה', אנחנו ב״לא עומדות״ נתקלות בעדויות רבות של נשים שאינן מצליחות לחסוך את הכסף ולהתנהל מולו באופן 'רגיל'. יתרה מכך: לא מעט מהן שקועות בחובות כלכליים כבדים.

על כך פעמים רבות נראה רבים כותבים כי לנשים אלו יש כשלים מוסריים, אי יכולת לדחות סיפוקים או לחלופין יהיו כאלו שיטענו כי כל מה שנשים אלו צריכות זו הכוונה כלכלית נכונה.

אך האם בכך מדובר? האם במקורות אלו טמון פרדוקס ב'הכנסה הגבוהה' אל מול נתוני העוני בהן נשים בזנות חיות בפועל? אנו טוענות כי התמונה שונה.

ראשית, רבות מהנשים מרגישות שכסף המגיע כתוצאה מזנות הינו ״כסף מלוכלך״. דהיינו, כסף שצריך להיפטר ממנו- ורצוי מהר ככל הניתן. שורדת פעם שיתפה אותי שהעלתה באש שטר של 200״ שקיבלה מלקוח כי הרגישה שזה כסף מטונף.

שנית, חלק גדול מהנשים בזנות מרגישות צורך לפצות את עצמן נפשית אחרי אקט הזנות. פיצוי רגשי זה מתבטא פעמים רבות בהוצאות כספיות על חוויות או מוצרים המוגדרים כ'מותרות' (בגדי מותגים, ארוחות פאר וכו׳). כך שיתפה אותי שורדת כי אחרי משמרת במכון היא מוכרחה לקנות לעצמה משהו יקר על מנת להרגיש שהכל היה שווה את זה.

זאת ועוד, חלק רב מהנשים זקוקות לאלחש את עצמן בזנות באמצעות סמים ו/או אלכוהול- אשר עולים כסף רב.

כמו כן, עבור חלק מהנשים, בעיקר (אך לא בהכרח) נשים המגיעות מבתים בהן חיו בעוני ומחסור, כסף מזומן ומידי יוצר בלבול בכך שנותן תחושת עושר מזויפת- וצורך לפצות על החסך בו חיו כל חייהן.

אנחנו מניסיוננו בעמותה רואות כמה אין ברכה בכסף המגיע מזנות, וכן נוכחות להבין כל עת מחדש כי לא מדובר בכסף המייצר ביטחון כלכלי ושקט נפשי, אלא אם כי מעגל אשלייתי וממכר, השואב אט אט אל תחתית עמוקה של אימה, עיקולים וחובות.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שילגיה״ , שורדת חברת הקהילה שלנו.

 

 

זנות גברים

בניגוד למיתוסים הרווחים זנות גברים איננה נצרכת על ידי נשים, ואם היא קיימת הרי שמדובר במספרים זניחים. לא מצאתי תיעוד מחקרי על התופעה ופעילי/ות השטח לא נתקלים בכאלו (״ג׳וני ואבירי הגליל״ לדוגמא היא קומדיה ללא אחיזה במציאות).

אולם , זנות גברים קיימת בהחלט ונצרכת על ידי גברים המזהים או שלא מזהים את עצמם עם הקהילה הלהט"בית. זנות גברים נצרכת גם על ידי גברים המגדירים עצמם סטרייטים ויכולים להיות אף נשואים לאישה.

האם מאפייני הגברים העוסקים בזנות שונים מנשים? התשובה על כך מורכבת.

אנחנו כן יכולות להצביע על כך שמדובר לרוב בגברים מאוד צעירים (לפעמים קטינים), המגיעים ברוב הפעמים מרקע מוחלש: למשל נרדפים בשל נטייתם המינית בחברה בה הם חיים (לדוגמא: ערבים או חרדים), מגיעים מרקע של פגיעות מיניות בילדות (כמו הרבה נשים בזנות) וכדומה.

הגברים בזנות אותם פגשנו משתפים אותנו בטראומות שלהם בדיוק כמו הנשים, רק שלא תמיד החברה שלנו נותנת להם את הלגיטימציה להנכיח את זה ובכך מייצרת טראומה לא מעובדת ולא מטופלת.

חשוב לומר שניצול מיני הוא ניצול - לא משנה מה היא נטייתך המינית או זהותך המגדרית.

 

  

סחר בבני אדם והקשר למדיניות מיסוד

רבים חושבים כי אין דרך למגר את תעשיית המין ועל כן כדאי לאמץ מדיניות ״מיזעור סיכונים״ , להכיר בתופעה ולמסד אותה - להפוך אותה ״למקצוע״ לכל דבר ועניין.

כמובן שמעורבים בכך אינטרסים כלכליים (הרי גם המדינה מרוויחה ממיסוי) .

אך האם יש קשר לסחר בבני אדם?

מחקרם של ג'קובסון וקוטסדאם (Kotsadam & Jakobsson, 2003) זיהה מגמה שלפיה במדינות שהזנות מוסדה פרח גם הסחר בבני אדם ונשים מאזורי עולם מוחלשים הגיעו לזנות בין אם בכפייה ובין אם לאו.

מה בנוגע לפליטות אוקראיניות שיגיעו למדינות בהן יש מיסוד כמו הולנד וגרמניה? תעשו אתן את החשבון.

  

 

זנות מצלמות

אחוז ניכר מצריכת הזנות מתקיים באופן וירטואלי, לכאורה ללא מגע ולעיתים ללא סרסור/מתווך. האם גם במצבים אלו ניתן להצביע על נזקים?

התשובה היא שכן, גם זנות שאינה כוללת מגע מגיעה מאותם מקומות קשים ואפלים וטומנת בחובה את אותם מחירים לנפש. גם בזנות מצלמות עליך להתנתק, להיות דיסוציאטיבית כדי להחזיק מעמד, עליך להעמיד פנים שאת נהנית כדי למכור אשליה.

וככה כותבת לנו השורדת ״שלי״:

״יש חלל אפל שנופלים אליו. קשה לי להסביר את החלל הזה. זה חלל של בדידות אינסופית, דיסוציאציה, גועל, שנאה, אבדון. והעבודה באתר גרמה לי להרגיש את החלל הזה. בדיוק כמו בזנות פרונטלית שישנן עדויות לדבר - המשמרות הנסבלות מצדי היו כאלה ששתיתי אלכוהול או לקחתי כדורי הרגעה. אף פעם לא התמכרתי כי זה היה לי חשוב, אז הרבה משמרות סבלתי מאוד והייתי בוכה בלי שישימו לב.

כמו בזנות פרונטלית יש לקוחות "יותר טובים" ו "פחות טובים". אני אישית שנאתי את כולם במידה שווה. אבל יכולה להבין מה זה לקוח טוב ומה זה לקוח רע.

אני חושבת שהחלל של האבדון הוא אותו אחד, בשמות שונים. וזה לא מאוד משנה איפה את על רצף הזנות. אז אני חושבת שבסופו של דבר אין הבדל, ברמה הרגשית״

 

 

זנות ומכונים

לפנינו עדות המכילה תיאורים קשים (!) שורדת המתארת את המנגנון מבפנים:

״מכונים זה שם שלא משתמשים בו

קוראים לזה דירה

ספא מסאג'

אירוח פרטי ,

אף אחד לא רוצה נראה לי לומר שהוא בא למכון

למצוא את זה היה מאוד קל

יש אתרים מיועדים לכך ..כמו סקס אדיר, בננה, פינדר

צריך רק להיכנס ולראות מודעות של דרושות

ובשביל שזה יהיה חוקי לפרסם צריך לציין שזה ללא מין, שאין דבר כזה

יש את המכונים הגדולים

שיש 10 בנות במשמרת..250 מסאג' עם גמירה ,150 למנהל ,100 לבחורה.

אם הוא רוצה סקס 350 ..200 לבחורה

"מנהל בדרך כלל אף פעם לא מגיע לעסק

אם הוא מסתבך יש פקידה שלוקחת את כל האחריות.

קונדומים לא זורקים במקום יש פח מיוחד בחוץ למקרה שתבוא משטרה ולא היה עדות לסקס במקום

מכינים אותנו ביום הראשון מה לומר אם משטרה באה ..וכמובן אסור לתת את השם של המנהל/סרסור

מנהל סוגר במשמרת 50 כניסות תכפילו במאה חמישים ויש לו עוד מקומות

המנהל מתנהל מרחוק ויש לו מצלמות בכל המקום

ככה שהוא מנהל את כולם ככה

אני מגיעה בין חמש לעשרים לקוחות

באים כל האנשים מכל הסוגים ..ובמכונים בגלל המחיר הזול באים כל הזבל

משמרת לא יכולה לעבור בלי סמים ואלכוהול

כי איך אפשר לעשות סקס עם מישהו שיכול להיות סבא שלך

וריח מסריח וצחנה ומסרבים להתקלח

לזרום עם סטיות כאילו אני ילדה קטנה בת 15

אני לא מכירה הרבה בנות שהן צלולות במשמרת

אי אפשר להתלונן שאנסו אותך או שהכריחו אותך לעשות משהו ..למרות שזה קורה

מצבים שביקשתי שלקוח יחדול ויפסיק

ולא התייחס אלי עד שקיבל מה שרצה

ושהייתי יוצאת בוכה ..היו אומרים לי נו יאללה לא נורא, המנהל ..ומה את ריגשי

מצופה ממני להיות רובוט

אבל זה המצב כל משמרת

זה טעות לחשוב שאני עושה שם הרבה כסף

כל הכסף הולך על סמים כל המשמרת ואלכוהול

אני רק נכנסת ליותר חובות

לא בחרתי את זה תמיד אמרתי

החיים בחרו לי את זה כי לא הייתה לי ברירה

אף אחת לא בוחרת להיות במכונים האלה

ושעשרים גברים יעשו סקס איתי בתווך של 9 שעות

ככל שעושה יותר ככה המנהל יותר אוהב אותי

בנות שמתלוננות שלא זורמות עם כל אחד או כאלה שלא לטעמם מקבלות יחס יותר רע מהפקידה והמנהל…״

 

  

זנות ופורנו

״האם פורנו הוא זנות?״ שאלה זו מגיעה לפתחנו פעמים רבות, והתשובה לצערנו היא כן.

לא רק זאת , אלא שמדובר בזנות מתועדת ומצולמת, כזאת שנשמרת לעד בזיכרון הוירטואלי, עוברת מיד ליד ו״זוכרת״ לך גם מה שתרצי לשכוח ברבות השנים.

אחת הדרכים של הפטריארכיה ״להרדים״ את כולנו היא ליצר תחושה שבפורנו אין ניצול ומדובר בכוכבות קולנוע המרוויחות כסף רב ונהנות מכל רגע.

בפועל , מדובר במעט מאוד ״כוכבות״ ובהרבה מאוד נשים צעירות שמפותות באמצעים שונים לעולם פוגעני בו בנוסף לטראומה המובטחת, הן גם מרןויחות מעט (רובו יעבור למפיקים/הצלמים/המתווכחים וכו׳).

בנוסף, בעולם הפורנו סף הריגוש גבוה, ועל כן על מנת להרוןיח הנשים המעורבות צריכות להסכים לאקטים מחרידים ואלימים במיוחד.

לינדה לאבלייס ״כוכבת״ סרט הפורנו המצליח ״גרון עמוק״ מ 1972. יצאה כנגד תעשיית הפורנו ברבות השנים וטענה כי כאשר צופים ב״גרון עמוק״ צופים בה נאנסת.

  

 

גברים בזנות ופוסט טראומה

חשוב להכיר כי נשים אינן הקורבנות היחידות של תעשיית המין. גם גברים, בדרך כלל נערים צעירים, יכולים למצוא את עצמם נסחרים בגופם. לרוב, מדובר בנערים להט"בים, שמסיבות שונות, ברחו מביתם.

ל״לא עומדות״ הגיעו שורדי זנות שגורשו מחברות שמרניות שלא יכלו לקבל את נטייתם המינית, למשל מהמגזר הדתי חרדי או מהחברה הערבית או כאלו שברחו מבתיהם (החילונים) בהם נפגעו פיסית ומינית.

ניתן להניח שהמכנה המשותף הוא העדר עורף משפחתי.

חיי הרחוב, המצוקה הכלכלית והקושי מהווים גורם מהותי בדרדור נערים לזנות.

תהא הסיבה אשר תהא, גם שורדי הזנות הגברים, כמו הנשים, סובלים מסימפטומים של פוסט טראומה - משום שכמו כל אדם, קיום יחסי מין עם פרטנרים ללא משיכה מינימלית גורם לנזק נפשי.

נסיים בדבריו של אלעד כפי שכתב אותם:

״אין ספק שהפוסט טראומה עקב העיסוק בזנות היא חריפה ביותר.

המון סמים עברו בגוף שלי בשביל להצליח לשרוד , אני הייתי חי על סם האונס, 24/7 הייתי חייב לצרוך ghb  שזה סם נפוץ מאוד בעיקר אצל נותני השירות בקהילה הגאה. זה סם שמאפשר לך להיכנס לניתוק (דיסוציאציה קלאסית) ולעיתים בגלל מינונים לא נכונים וכי כבר הסם לא משפיע הייתי מגיע למצב של עילפון ואז כל הבית נשדד וזה קרה לי ולחברים שלי כמה פעמים, להתעורר בבית חולים אחרי שאתה לא זוכר כלום זה חוויה מצלקת לכל החיים אני חושב״.

*הפוסט נכתב בשיתוף ״אלעד״, שורד חבר קהילתנו

 

 

זנות ומוות

לפנינו פוסט שנכתב לפני מספר שנים על ידי חברתי היקרה, השורדת לשעבר, דנה לוי. בעייני הוא מסביר מצוין במילים של מי שהייתה שם (זה לא פוסט תמיכה ולא מטרת הפוסט , חשוב לה שכולנו נבין) ממה מתות הנשים בזנות?

עוד שתי נשים בזנות מתו לאחרונה. אני בטוחה שרבים ורבות שואלים את עצמם מדוע זה קורה, מדוע מוות בטרם עת שכיח כל כך בקרב הזונות?

שמעתי תשובות מגוונות לשאלה שלי.

  • האפולוגטים של תעשיית המין אומרים - זה בגלל הסמים. הזנות מושכת נשים שלוקחות סמים, כי שם נמצא הכסף הגדול הדרוש למימון הסמים. הן ממילא נרקומניות, אז הן מתות וזה לא קשור לזנות.

  • אלה, אגב, לא הכי ציניים. שמעתי אפילו את "גם עורכות דין מתות, פשוט הפמיניסטיות לא עושות מזה רעש", כאילו שמענו אי פעם על עורכת דין שתלתה את עצמה במשרד בו חיה וישנה במשך תקופה, או על עורכת דין שלא השתקמה מצער אחרי שתינוקתה נלקחה ממנה לאימוץ. נו מילא.

  • הליברלים אומרים - זה בגלל תנאי העבודה. אם נוכל רק למסד את הזנות, להוציא לפועל פיקוח ממשלתי, לוודא שהמיטות נקיות והזנאים (טוב, הם לא באמת אומרים "זנאים" אבל זה לא חשוב) לא מרביצים - נמנע את תמותת הנשים.

  • אפילו אלה הפועלים והפועלות נגד תעשיית המין אומרים לפעמים שהנשים בזנות מתות בגלל התנאים - המכות, שלושים הלקוחות ביום, ההיבט האלים ביחסי המין. בניגוד לליברלים, הם מבינים ששום פיקוח לא יכול להוציא את תעשיית המין מהשוליים לחלוטין - שכן מעולם לא היו בשום מקום מספיק נשים נורמטיביות שמעוניינות ל"עבוד" בזנות, וגם לא היו בשום מקום מספיק גברים מוסריים שהשתוקקו להיות סרסורים. אז יוצא שלא משנה כמה נפקח, תמיד יהיה מחסור עצום בזונות "מרצון", ולכן תמיד יהיו חלאות עם רישיון עסק שינהלו זנות צללים של נסחרות, קטינות וקורבנות אלימות קשה.

ועדיין ה"תנאים" אינם הבעיה היחידה, וגם לא העיקרית. הנשים בזנות לא מתות בגלל ה"תנאים", הן מתות בגלל הזנות עצמה. לפעמים הזנות מובילה את האישה למסלול ההידרדרות שנראה כגורם הישיר למוות - ועדיין הזנות עצמה הייתה הסיבה. לא כולן מודעות לכך, כבר יצא לי לשמוע אקטיביסטיות שאמרו "בעולם המושלם, הזנות לא תפריע לי" בלי להבין שבעולם המושלם לא יכול להתקיים דבר כל כך אלים ופוגעני שאשכרה אפשר למות ממנו.

מתי הבנתי שזנות עצמה יכולה להרוג? הייתי בת 22 או 23 וזמן מה מחוץ למעגל. פגשתי במסיבה קונסול של מדינה אירופאית עם אנשים נחמדים יותר וכל הסטיגמות. נפגשנו לכמה דייטים, הלכנו אליו, התנשקנו, הכל היה נפלא ואז הוא התפשט. ראיתי לנגד עיני גוף שדחה אותי פיזית. לא היה בו משהו דוחה בצורה יוצאת דופן, ואני מהמרת שהיום אני עצמי נראית בעירום פחות טוב ממנו. אבל אז הייתי בת 23 עם גוף שעשוי מפוטושופ, ולידי עמד גבר בן כ - 40, עם גוף מעט רופס.

נגעלתי, לא רציתי להיות אתו. הצטמררתי מהמחשבה של לגעת בו. תהיתי האם אוכל בכל זאת להיכנס למיטה כדי לא לפגוע ולא יכולתי. התנצלתי, מלמלתי משהו על זה שאני עדיין לא מוכנה לסקס וברחתי.

באוטובוס הביתה, תהיתי מה קרה לי. הייתי הרי בזנות ושכבתי עם גברים נאים פחות, בלי הגינונים של קונסול אירופי, ולא הצטמררתי כך. הכסף? חברותו של הגבר המרשים הזה הייתה שווה לי יותר מהכסף שקיבלתי בזמנו פר זנאי. כל כך רציתי להיות החברה של איש העולם הגדול, אבל לא הצלחתי להתקדם לסקס.

ואז זה היכה בי. תקראו לזה הדחקה, דיסוציאציה, רציונליזציה. כשאת בזנות, את יודעת בתוך תוכך שהגבר עם הגוף הדוחה מרתיע אותך, אבל את לא נותנת לעצמך להתעמק. את אומרת: "עכשיו אני עושה את זה כי זהו תפקידי בעולם". ואת עושה את זה שוב ושוב ושוב למרות שבמצב הנורמלי שלך את, אותה אישה בדיוק, עם אותו רף בררנות, בורחת כאילו נכנס בך שד מדירתו המפוארת של גבר מקסים רק כדי לא לגעת בו.

הפעלת המנגנון המבטיח שתשכבי עם כולם, הגברים-הרבה-פחות-אטרקטיביים-מהקונסול, עולה לנו ביוקר. סקס ללא משיכה הוא דבר מזיק והרסני. אם זה לא היה כך - לא היה מזיז לנו לשכב לפעמים עם הבוס כפי שלא מזיז לנו לעשות כמה שעות נוספות; היינו מתנדבות בלעשות סקס עם אוכלוסיות במצוקה כפי שאנו מתנדבות בחלוקת מזון; וכמובן שלא היינו בורחות מגברים מקסימים אחרי שהתפשטנו.

אנחנו כמובן לא תמיד מודעות להרסנות המנגנון. כשאת בפנים, את שורדת. את עושה רציונליזציה. את אומרת שזה לא נורא, ובינתיים החוויות הקשות, שלא היית חווה בשום מצב אחר, מצטברות שם בתוך הנפש ומצלקות אותך. את לא בתודעה כוזבת - את מבינה שלא טוב לך, יודעת שאת לא מאושרת, שאת שותה יותר מדי ולוקחת יותר מדי סמים, ואם לא - אז את סתם לא תפקודית ובקושי מצליחה לגרור את עצמך מהמיטה בבוקר... אבל את סוחבת ומדחיקה, את אומרת "רגע, ולמלצרית יותר טוב? לקופאית יותר טוב. אלה החיים ולא באנו ליהנות" עד שיום אחד את כבר מבינה שאת מעבר ל"לא ליהנות", ואת יכולה יותר והנזקים שהאונס בתשלום מותר בך ניכרים לעין. לפעמים את מוצאת מפלט בסמים קשים יותר, לפעמים גם בריאות הנפש מידרדרת, ולפעמים את פשוט מתה.

 

 

אז איך נראה סרסור?

אנחנו מדמיינות מפלצת, אדם מפחיד מטיל אימה, פרצוף מצולק כמיטב המסורת ההוליוודית המציגה ארכי נבל.

במציאות הם נראים רגילים, א.נשים מהישוב. בצילומים שקיבלנו משורדות : נראה הסרסור עם ביתו בת השנה על כתפיו, הוא מחייך למצלמה בגאווה - במבט ״אב השנה״. בצילום אחר, סרסורית, מהאכזריות שיש על פי תיאורי שורדות, משחקת עם שני ילדיה על שטיח בחדר המשחקים. היא מחייכת אליהם בחום.

אנחנו תוהות על ההפרדה בין היותם אנשי משפחה ״נורמטיביים״ לנזק שהם מסבים לנשים. מה הם מספרים לעצמם?!

הבנאליות של הרוע…

 

למה זנות איננה מקצוע ?

אם זנות הייתה מקצוע - הניסיון בה היה מהווה יתרון - הרי ידוע לכל כי בעולם העבודה, בכל עבודה, ככל שאת רוכשת מיומנות הערך שלך עולה. בזנות לעומת זאת, הערך עולה ככל שאישה חדשה ותמימה יותר!

אם זנות הייתה מקצוע - הייתם מציעים לילדים שלכם לעבוד בזה בחודשי הקיץ ובחופשות, הרי אין עבודה שלא מכבדת את בעליה, הלא כן?!

אם זנות הייתה מקצוע - האם אחוזים ניכרים מהעוסקות בה היו זקוקות לכמויות גדולות של סמים ואלכוהול על מנת לאלחש את ״חווית העבודה"?

אם זנות הייתה מקצוע - היינו מוצאות בה נשים שחוו ילדות נורמטיבית ומיטיבה, ולא היינו מוצאות בה כמות אדירה של נשים שנפגעו בילדותן מינית/פיסית/נפשית או אחוזים גבוהים מאוד של נשים שחוו הזנחה הורית כילדות.

אם זנות הייתה מקצוע - לא היינו מוצאות בקרב הנשים בה: תחלואה כפולה, בעיות חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה, הפרעות שינה ועוד…

אם זנות הייתה מקצוע… אבל זנות אינה מקצוע, וגם אינה יכולה להיות- לא עכשיו, ולא לעולם.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ - שורדת חברת קהילתנו.

זנות כמלכודת דבש

פעמים רבות אנחנו נחשפות למודעות פרסומת וכתבות מיינסטרים בעיתונות ובמדיה האלקטרונית (למשל זו שהתפרסמה השבוע במאקו) המספרות לנו עד כמה נשים ש״מעניקות שירותי מין״ נהנות מ'העיסוק', עד כמה אין בו בושה וכן שמדובר למעשה בעיסוק לגיטימי לכל דבר ועניין. בכלל כתבות אלו, לעולם מלווה לצד הסברים אלו הדגשה כי ה'עוסקות' בתחום זוכות לרמת חיים גבוהה במיוחד בזכות עיסוק זה. כך למשל מוסבר לא פעם כי בזכות ה'עבודה' ניתן לממן בקלות לימודים באקדמיה, טיול לדיסנילד, מכוניות פאר, החלפת מלתחה- ולמעשה- כל דבר שהאישה רק חופצת בו.

עם זאת, אם מתבוננות בעין ביקורתית אודות תיאור אוטופי זה נוכחות לדעת כי למעשה עצם התיאור הוא לא יותר מכלי המשמש את הסרסורים, המחפשים כל הזמן ״דם חדש וצעיר״, למשיכת נשים נוספות לתעשיית הזנות.

נרמול התופעה והצגתה כלגיטימית והגיונית עלולה לתת לנו את התחושה שהכל בסדר עם זה, ואולי אף מצוין- שכן, זוהי דרך להשגת כסף מהיר ואיכות חיים גבוהה (והרי כפי שאוהבים לומר לנו- לכל עבודה יש את המינוסים שלה).

עם זאת, מה שלא מספרים לנו, שמדובר, כדבריה של אחת השורדות בקהילתנו: ״זה לא חתול בשק, זה בואש בשק״. המחיר אותו נדרשת האישה לשלם בנפשה וגופה, עולה לאין שיעור על רווחיה הכלכליים.

במהרה מוצאת את עצמה האישה מחופרת עמוק בעולם אפל ונצלני , במצבי ניתוק (דיסוציאציה) - וכאם אלו אינם פועלים באופן הרמטי דיו- נדחקת האישה לשימוש בסמים, אלכוהול ועוד- זאת על מנת לאלחש את עצמה בכדי לשרוד את ״העבודה״.

אנו, כמי שמכירות את נזקי הזנות, ונחשפות אליהם מדי יום ביומו, לא משתפות פעולה עם המיתוס אודות איכות החיים הגבוהה המתאפשרת כתמורה ל'עיסוק'. במילים אחרות נדגיש- זנות איננה עיסוק, אלא ניצול, אשר באופן חד משמעי מביא נשים לחיי גיהנום- וכל תיאור אחר בנושא הוא לא יותר מפיתיון, פיתיון מסוכן, אשר שולח עוד ועוד נשים אל עולם שגם אם מצליחות להיחלץ ממנו- הנזקים שהינו מחולל- נשארים לעד.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו.

 

 

זנות ו״הפקידה״

ב״לא עומדות״ נתקלנו לא אחת בתפקיד המכונה ״הפקידה״, זו שמאיישת את בית הבושת ומתאמת בין צרכן הזנות לאישה, מכניסה מגבות לחדרים, ״מוכרת שירות״ ולפעמים נאלצת בעצמה ״להיכנס לחדרים״ כשאין מספיק נשים במשמרת.

מה שחשוב לנו לציין, שגם הפקידה היא חוליה מנוצלת בתעשיית המין.

חשופה למראות של ניצול אחרות, חשופה לניצול בעצמה, חשופה ללא הגנה מול גורמים כמו המשטרה ולא אחת מואשמת בעצמה בסרסור (זאת כיוון שהסרסור מקפיד לא להגיע לשטח ומעדיף להעמיד מישהי שתמלא את מקומו מול הנשים, מול הזנאים ומול המשטרה אם תגיע).

יש כאלו המנסות לעזור לנשים לתמרן בין זנאים שיכורים לסרסורים, וכאלו שמאמצות התנהגות סרסורית ונוהגות בגסות ולמעשה שותפות לפשע.

מה שבטוח הוא שתעשיית המין היא תעשיה נצלנית ופוגענית וגם הפקידות המגיעות אלינו טראומתיות מאוד.

* הפוסט נכתב בשיתוף ש׳ , שורדת חברת קהילתנו.

  

 

״שפת הזנות״

היום נפרסם שיר ששלחה לנו שורדת צעירה. היא מבקשת שננסה להבין שזנות היא סוג של ״שפה״ שמלמדים ילדות ונערות בגיל צעיר. שפה שנועדה להחפיץ את הגוף והשימוש בו.

״כשאת משתמשת בשפה העברית, האם את זו שבוחרת?

או שכך לימדו אותך מיום היוולדך ואת לא מכירה שפה אחרת?

אותך לימדו לדבר בעברית

ואותי לימדו לדבר בזנות

אותך לימדו שיש בתוכך עצמי

ואותי לימדו שיש כאן רק גוף

אותך לימדו שתמיד תוכלי לבחור עם מי תרצי להיות

ואותי לימדו שכל אחד יוכל לבחור בי

ואז גיל שמונה עשרה,

שמונה עשרה שנים של שפת הזנות.

התעוררות

מגדל בבל מתרסק מולי

כולן מדברות עברית

בזמן שאני יודעת רק זנות.

מנסה ללמוד את השפה החדשה

שנים של טיפול,

אלפי אימונים לבד מול המראה

גיל עשרים וארבע,

ועדיין מתבלבלות לי השפות

ולא הופך לכן

כואב וזר הופך לנעים ומוכר

ואני שוב חוזרת להיות רק גוף״

 

 

זנות ומוסר

ארצות הברית היא דוגמה למדינה בה זנות מוגדרת כלא חוקית. הגדרה זו של הזנות כלא חוקית עשויה להיתפס כמבורכת מעצם האמירה החותכת העומדת מאחר החלטה זו אשר ממסגרת את הזנות כדבר פסול.

אולם, על אף הפן החיובי הגלום במדיניות זו, נורמות החברה הפטריארכלית אינן מאפשרות חשיפה כה מהירה של ניצול המצוקה בזנות, ועל כן- במקום למסגר את הזנות כלא חוקית מעצם הפגיעה בכבוד האדם וניצול הנשים הבוטה הקיים בה, החוק בוחר לראות את הנשים עצמן כשותפות שוות לדבר העבירה בדיוק כמו הגברים.

הטיעון להפללה זו של הנשים הינו כי נשים בזנות הן נשים לא מוסריות שמחטיאות את החברה ומשבשות את הסדר המהוגן.

אמירה זו זוכה לאמון הציבור הרחב לאור האפליה המובנית הקיימת כלפי הנשים בכללותן בחברה ורואה בהן כבעלות מוסריות ירודה בהשוואה לגברים, כשמנגד רואה בהן כאחראיות להישמר מפני דחפים ויצרים של גברים, אשר לגביהם קיימת תפיסה חברתית כי טבעם הינו שאינם נשלטים.

מהסבר זה ניתן להבין כי הגדרתן של נשים בזנות כחסרות מוסריות וככאלו אשר משבשות את סדרי החברה אינה הטעיה אשר נועדה למסך את עצם הניצול והאלימות הגלומה בעצם הזנות על ידי מסר עקיף כי זנות הינה בחירה של נשים לא מוסריות- כשמסר זה למרבה הצער, מתקבל באופן נרחב בחברה ללא ספקות לאור התפיסות המגדריות המקובעות בתודעתם של רבים ונתפסות כמובנות וטבעיות.

אך גם מעבר להבנה זו, בחינה אמפירית של אוכלוסיית הנשים אשר פונות אל העמותה מעלה כי נשים בזנות הן כמו כל אדם אחר בעולם- יש כאלו ויש כאלו, כאשר בקהילתנו זו נתקלנו בנשים רעבות שסירבו לעזרה שלנו כי אולי יש כאלו שזקוקות לכך יותר מהן, נתקלו בנשים שמהקושי הפרטי שלהן התנדבו בקהילה הזאת למען נשים אחרות, ונתקלו בנשים בזנות שתרמו בעצמן כסף לאחרות- כלומר, כאלו שגם ההבניות הפטריארכיות הנוקשות ביותר יתקשו להאשימן בהיעדר מוסריות או מוסריות פחותה ביחס לכלל האוכלוסייה.

על כן, גם התבוננות זו בשאלות מוסר מובילה שוב לאותה המסקנה אליה הגענו רבות בעבר- היחידים אשר ניתן לטעון באופן תקף לאי מוסריותם הינם אלו המנצלים את גופה ונפשה של אישה מוחלשת, אלו הפועלים לשם טשטוש האמת על עולם הזנות תוך הכתמתן של הנשים המוחלשות עצמן, ואולי- אולי גם כל אותה אוכלוסייה אשר יש לה את היכולת לראות אחרת את מורכבות המצב- ובוחרת גם היא לעצום עיניים- וללעוג לנשים עצמן.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו.

 

  

זנות וזנות קטינות

גיל הכניסה לשדה הזנות אינו אחיד ויכול להיפרש על פני כלל רצף החיים, אך באחוזים לא מבוטלים גילאי הכניסה לעולם זה הינם גילאי ראשית גיל ההתבגרות (13-14). בגילאים אלו כידוע מתחילה ההתפתחות המינית, וילדות הופכות, מבעד לעדשת העולם הפטריארכלי- לאובייקט מיני ומושא לתשוקה.

במקביל במשפחות לא מתפקדות זהו גיל בו לרוב בורחות רבות מהילדות/ נערות מהבית המזניח ו/או מתעלל ומחפשות, במודע או שלא במודע, חום ואהבה בחוץ.

בשלב זה נכנסים לתמונה גורמים נצלנים המודעים היטב למצוקתן של אותן ילדות ונערות, מודעים לצרכיהן הראשוניים שלא סופקו- ומשתמשים באזורים אלו של מצוקה לצורך יצירת תלות- המאפשרת ניצול במסווה של קשר.

כך מתהווה מצב בו הזאבים המשחרים לטרף (סרסורים וזנאים) שמחים להציע את "החום והאהבה"- שלהם נערות אלו משוועות, כשתחושות אלו של תשומת לב ומיוחדות, פוגשות פעמים רבות את אותן ילדות ונערות לראשונה בחייהם יכולה ומעניקות להן את הצרכים הבסיסיים אשר כל כך דרושים להם. בכך נכבלות ילדות ונערות אל גורמים אלו- בכבלים בלתי נראים אמנם, אך כאלו שהולכים ומתהדקים עם חלוף הזמן.

לא פשוט להתמודד עם התופעה:

ראשית משום שבניגוד לזנות מסחרית (כלומר- זנות תמורת כסף), זנות קטינות פעמים רבות מתבטאת באופנים אחרים מן הזנות הקלאסית- בין אם במסווה של קשר זוגי או אהבה, כפי שפורט בפוסט זה, ובין אם מדובר בזנות אותה חוות הנערות כקשר בו ידן על העליונה והן המנצלות כאשר הן מוכנות לאפשר לתת "משהו קטן" (בחוויתן- אליה הורגלו עוד מילדות לתת את גופן ללא תמורה או לתת בתמורה לדבר סמלי) תמורת מתנות יקרות ערך או תמורת פעולות מסוימות (למשל הסעה ממקום למקום).

כך או כך- גם אם מדובר בקשר המומשג על ידן כקשר של אהבה וגם אם קשר בו הן מרגישות כי הן העליונות והמנצלות- הבעייתיות טמונה בכך שמיסוך המוצר אינו מאפשר לנערות אלו להבין שהן בזנות. לא זאת ועוד, מיסוך זה פעמים רבות נלווה ונקשר בקושי נוסף של יכולת ההכרה של נערות אלו בכך שהן מצויות במעגל זה- שכן, במאוויהן- עם הבריחה מהבית אמורה להגיע הרגיעה, אמור להגיע החופש, ובעיקר אמורה להשתנות המציאות שנכפתה אליהן כילדות. במובן זה, ההבנה כי מציאות הפגיעה ממשיכה ומשתחזרת גם לאחר היפרדות מהגורמים הפוגעניים הראשוניים הינה הבנה קשה מנשוא- בוודאי קשה, ואולי אף בלתי אפשרית, בשלב בו הפגיעה הראשונית עצמה טרם עובדה ואולי אף טרם הומשגה.

שנית, בהתייחסות לגורמי הסיוע אשר פועלים באופן ייעודי לצורך מיגור זנות קטינים- כיום, בניגוד לעבר, בו עולם הנוער מתקיים לחלוטין בזירות הדיגיטליות- הזנות הרבה יותר מוסווית, מבוזרת- ועל כן, קשה לאיתור. אמנם נכון לומר כי עדיין קיימים מוקדי זנות קטינים ממשיים בהם ניתן לבצע עבודות איתור, אך אלו הולכים ומצטמצמים כנגד הפעילות הווירטואלית המתרחבת- אשר מותירה קטינות רבות לבדן, הרחק מעיניי מגורמי הסיוע, וכטרף קל לפוגעים.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו.

 

 

ההבדל בין זנות לקורבנות סחר

בהמשך לכתיבתנו בעבר, בה דנו בנושא זירות הזנות השונות, בפוסט זה נבקש לדון בחלוקה נוספת אשר פעמים רבות מתבצעת בדיונים אודות נושא הזנות והיא החלוקה בין זנות כפי שמתפרשת בעיני החברה במובנה הקלאסי לבין זנות אשר מובנת באופן חד משמעי ככזו המתבצעת בשל כפייה- קרי, זנות כתוצאה של סחר בנשים.

רבים מתייחסים להבדלים העצומים בין הזנות הקלאסית- אותה הם מסמנים כבחירה לגיטימית, לבין ״קורבנות סחר״ - שנחטפו ממולדתם ונאלצו לעבוד בזנות תחת איום.

בהתאם לחלוקה זו, מצבן של קורבנות הסחר מעורר לרוב, ובצדק, זעזוע ובעתה, זאת בשונה ממצב של זנות "רגילה" אשר אליה ההתייחסות לרוב מאופיינת במונחי "עיסוק", "עבודה", "בחירה חופשית" ו- "זכות האישה על גופה".

כלומר- על אף ששני המצבים מובילים בסופו של דבר למציאות חופפת, עדיין קיימת בתודעה הציבורית חציצה הרמטית בין אלו- חציצה אשר כאמור מאופיינת בתפיסות שונות, ודעות ניגודיות באשר לשני המצבים. כך בעוד קורבנות סחר ייתפסו כקורבנות ללא עוררין, נשים בזנות אשר אינן קורבנות סחר, עדיין פעמים רבות נתפסות כ"מופקרות" ומהוות מקור לזלזול, האשמה וללעג. התבוננות זו אודות הדמיון הרב הקיים בין שני המצבים מעלה את השאלה מדוע אנחנו לא נחרדים ממצבי זנות בהן נשים כביכול ״חופשיות״?

פירוש זה של המציאות כאילו ישנם הבדלים מהותיים, מהווה כמובן מיסוך של הכוחות הפועלים על אותן נשים ואשר הובילו אותן בעל כורחן אל תוך מעגל זה. התהליכים הפסיכולוגים והכלכליים הממלכדים נשים לעולם הזנות, אינם ניכרים לעין כמו לקיחה בכח של דרכון (פרקטיקה ידועה של סרסורים כלפי קורבנות סחר על מנת למנוע בריחה) אבל כבלי הזנות כולאים את הנשים לא פחות מכך, והטרגדיה במקרים אלו היא שקיפותם של כבלים אלו בהשוואה לפרטיקות נראות לעין במצבי סחר.

על כן, הנחת היסוד המושרשת בחברה הטוענת לכך כי סחר נשים וזנות הינם דברים שונים מיסודם הינה הנחה שגויה כליל.

אין בדברנו כוונה להתכחש, להקטין או לבטל חלילה את הקשיים הייחודיים אשר לרוב מאפיינים קורבנות סחר מתוקף מעמדן האזרחי השונה וההימצאות בארץ זרה. אנו מכירות בעוולות אלו, בחומרתן ובמציאות הקשה עמה נאלצות שורדות סחר רבות להתמודד.

עם זאת, ומבלי לפגוע בהכרה בקשיים ייחודיים אלו- בפוסט זה בקשתנו הינה לבטל את אשליית התיחום, כמו גם את תפיסת ההיררכיה בין שני המצבים- שכן, כפי שטענו רבות בעבר- זנות, בהתאם לתפיסתנו, בכל מרחב ומכל סיבה, לעולם מהווה ביטוי לאלימות וניצול מיני.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו.

 

  

זנות ואונס

האם ניתן לאנוס זונה?

תמה מקובלת בחברה היא כי אופציה זו אינה אפשרית, שכן, נשים בזנות הינן "נשות מקצוע".

בכל הקשר אחר, המונח "אשת מקצוע" מעלה אסוציאציות של אישה בעלת ידע ומומחיות, של מי שיש לה מיומנות מסוימת או השכלה בתחום מסוים.

המשמעויות הפרקטיות הנגזרות מכך כי אשת מקצוע הינה מושא לכבוד, או כזו אשר ניתן להיעזר בשירותיה המקצועיים שזו מציעה בעבור מתן שכר טרחה.

באשר לכך, נראה כי בעלי אינטרסים מסוימים ביצעו שימוש לרעה במונח זה, וערכו עיוות של הדינאמיקה של מתן שירות מין תמורת תמורה כספית על מנת להגדיר נשים בזנות כ"נשות מקצוע".

נראה כי מהלך זה התבצע במטרה להסוות את יחסי הניצול והפגיעה הקיימים בזנות, זאת תחת הטענה כי אלו נשים שזהו "תחום התמחותן". עם זאת, לא די בכך- נראה כי עם השנים אפשר מונח זה עיצוב נרטיב אשר על פיו באם אישה בזנות הינה "בעלת מקצוע", הרי שלא ניתן לפגוע בה, כי הרי אקט הפגיעה הוא אותו אקט אשר נעשה בזנות, והרי בזנות הוא נעשה מתוך רצון לכאורה ומתוקף "מקצועה" של האישה.

בזנות, אשת מקצוע משמעו- מי שניתן לעשות בה ככל העולה על הדעת, כשהציפייה היא כי היא תשרת את כל רצונותיו, מאווייו וסטיותיו של הצד השני- שכן, היא אשת מקצוע- ועל כן, מותר לדרוש ממנה, לצפות ממנה, כמו גם לבצע בה- כל מה שלא יעלה על הדעת בכל מרחב אחר.

תפיסה זו כה רווחת כיום עד כי לא פעם ניתן לשמוע בדיחות בנושא אשר לא נחזור עליהן כאן . כמו כן, תפיסה זו מטרפדת את יכולתן להתלונן במשטרה לדוגמא.

נרמול זה של המציאות בשם הטיעון להיותן "נשות מקצוע" מפקיר נשים רבות בזנות למציאות של פגיעה.

קהילה זאת רואה בעצם הזנות עצמה פגיעה מינית, ויודעת שיותר מכך- נשים בזנות גם חשופות יותר, ואופן מתמיד, לאונס אלים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

כשמנגד, לנשים בזנות אין קול, תמיכה או קמפיין "מי טו" אשר יחבק אותן, שכן לא פעם- גם מי שמזדעזעות מעצם הפגיעות המיניות- רואות בנשים בזנות כ"פרוצות" ומותרות לכל.

* פוסט זה נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו.

 

 

# זנות וסטיגמות

"את כל כך לא נראית כזו, אם הייתי פוגשת אותה בכל סיטואציה אחרת בחיים לא הייתי יכולה לדעת"

אז איך נראית אישה בזנות?

פעמים רבות קיימת נטייה לזהות את דמות האישה בזנות כדמות בעלת פרופיל מסוים.  כשאוכלוסייה כללית מתבקשת לתאר באופן אסוציאטיבי את דמותה של האישה בזנות- יעלה תיאור של אישה חסרת השכלה, חסרת יכולות קוגניטיביות, בעלת מראה פרובוקטיבי, דיבור גס וכזו המגיעה ממקומות גיאוגרפיים מסוימים המזוהים עם רקע של מצוקה.

הצורך בהפרדה בין ״הן״ ל״אנחנו״ , כפי שאנו מבינות, נובע מפחד עמוק ואולי זעזוע.

עולם הזנות, מעצם היותו עולם כל כך אפל, חשוך ומפחיד מביא אנשים רבים לחשוב כי מדובר במשהו ששייך לאחרת. במילים אחרות- עולם שלא ניתן להגיע אליו אם בילדותך גדלת במשפחה מבוססת, אם הינך בעלת יכולות קוגניטיביות, באם רכשת השכלה, אם ביכולתך לדבר בשפה גבוהה, אם יש בך תכונות של רכות ועדינות ועוד.

מחשבות אלו מספקות לפרט היחיד, כמו גם לחברה, הגנה שלהם זה לא יכול לקרות, שלא יכול להיות שבסביבתם ישנה מישהי הלכודה בעולם זה, וכן מספקת הגנה לכל אחת ואחד- כי הם חסינים מפני העולם המרוחק הזה.

על אף הרצון לברוח מן האמת, בין אם באופן מודע ובין אם לא, יש להדגיש כי נשים בזנות אינן בעלות מאפייני נראות או התנהגות מסוימים, כמו גם אינן מגיעות מרקע סוציו- אקונומי מסוים. הן יכולות להתלבש באופן הכי שמרני שנוכל לדמיין, להתאפר באופן פרובוקטיבי או בכלל לא, להיות משכילות או בורות, צעירות או מבוגרות, חברותיות או סגורות.

רכישת הבנה זו עלולה להיות מפחידה, אך הינה גם חשובה ואף הכרחית- שכן, רכישת הבנה זו למעשה חושפת מציאות בה כל אחת וכל אחד יכולה או יכול להיות בזנות. בהתייחסות קונקרטית יותר "לאמירה כל אחת וכל אחד" הכוונה היא גם לסביבה הפרטית של כל אחת ואחד- הקולגה לעבודה, השכנה, החברה, המכרה.. הן אנחנו, כשהמכנה המשותף היחיד שנוכל אולי להצביע עליו, שכמעט כולן טראומטיות, מצולקות מהחיים בזנות.

על כן- היו ערניות באופן הדיבור והתייחסות לאוכלוסייה זו- גם בשיחת חולין עם חברה טובה, גם בפגישת עבודה עם קולגה כישרונית ומצליחה וגם בהיתקלות עם השכנה העדינה.

לדמות האישה בזנות אין פנים ואין צורה, אלא רק מציאות של שקיפות והשתקה עמוקה.

ביום שתתקבע ההבנה שנשים בזנות הן אנחנו וכאן ולא ההן ושם- נהפוך לחברה נאורה יותר, ובעיקר אינטגרטיבית ושלמה.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו.

 

 

# דמות האישה בזנות

או כפי שקרויה בלשון העממית - ה"זונה"- היא דמות המקושרת לרוב בדמיוננו כבעלת תכונות מסוימות כמו- מופקרת, זולה, פרחה, בוטה ו"ילדה רעה"

מיתוס זה מטפח בחברה את החשיבה של נשים בזנות כנשים מופקרות מינית ושובבות, כאלו הבודקות גבולות ומספקות את היצרים המיניים של ״הלקוחות״ בשמחה, התלהבות ומתוך תאווה מינית.

מיתוס זה חלחל כה עמוק לתודעה הציבורית עד אשר התקבע ככזה לא רק בקרב החברה הכללית, אלא לעיתים גם בקרב מי שמגדירה את עצמה כפמיניסטית. לא פעם במאבקים נגד פגיעות מיניות אנו רואים ביקורת הטוענת שמי שהתלבשה חשוף היא לא "זונה" ועל כן לבושה לא נותן זכות לפגוע בה. אחת הדוגמאות הידועות לכך הינה הכרזה האינטרנטית בה כתוב- "זה לא שהיא התלבשה כמו זונה, אלא זה אתה שחושב כמו אנס". אלו, שלא במתכוון משמרים ומעמיקים את התודעה הציבורית הכוזבת אודות האישה בזנות כמופקרת וכמעוניינת במין בכלל, ובתקיפה מינית בפרט.

כנגד עיצוב תודעתי זה, המציאות שונה לחלוטין. רוב הנשים בזנות מדווחות על תחושות גועל מאותם צרכני זנות. רובן סובלות מטראומות מורכבות, חוות התשה רגשית ופיזית, סובלות מדיכאונות וחרדות ומתמודדות באמצעות סמים ואלכוהול או מצויות במצבים דיסוציאטיביים קיצוניים. על כן, בינן לבין מיתוס המיניות של ״ילדות רעות״ אין ולו דבר אחד במשותף.

*הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו.

  

 

# זנות וסיורים ״לימודיים״

אנחנו עדות לתופעה שמתקיימת בשנים האחרונות בארץ, סיורים ״לימודיים״ לזירות פשיעה וזנות. חשוב לנו לעורר מודעות ולקרא לכם ולכן למחות ולא לקחת בהם חלק.

מדוע בעצם ? אלו הטיעונים:

  1. כל עוד מוזמן הקהל הרחב לסיורים הללו, ולא אלו שעובדים עם נוער בסיכון, עובדות סוציאליות וכו׳ , הרי שמרכיב ״הלמידה״ בו הוא שולי. סיורים אלו נועדו בעיקר לשם שעשוע, ריגוש והתקרבות לסכנה (כמו לצפות בסדרת פשע) ומשמעות הלמידה בו נמוכה , בטח עבור השורדות. אם רוצים ללמוד ישנן עוד דרכים, פחות פוגעניות ונכון, פחות ״חוויתיות״!

  2. שורדות משתפות אותנו כל הזמן שהסיורים האלו גורמים להן תחושות השפלה מעצם קיומם, משמע היו ״חיות בספארי״ או תופעת טבע מבדרת.

  3. האם יש מי מאתנו שהייתה מדרדרת לזנות, מכורה לסמים, בתחתית שפל חייה, הייתה מוכנה שיצפו בה? (״ברגישות״ כן?!).

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו.

 

 

# אז מה רוצים זנאים?

האם הזנאים רוצים בהכרח נשים צעירות? יפות? סקסיות? אנחנו ודאי מניחות שהתשובה היא כן, אבל באופן מפתיע זאת דווקא לא התשובה. הזנאים תמיד יחפשו אחרי ״החדשה״ זאת שהיום הגיעה למכון.

מדוע? כי כפי שאנחנו יודעות עיסוק בזנות שוחק את הנפש והגוף ומשפיע על מצבן של הנשים, הן מתקשות לחייך ולהעמיד פנים ככל שהזמן עובר.

הזנאים, מעוניינים מצידם להמשיך את עיוורונם למצוקת הנשים, זאת לצד המשך שימור הנרטיב כי הינם ראויים לקבלת "שירות אדיב ואיכותי" בכל תחום אחר ועל כן תמיד יבקשו את ״החדשה".

באופן עצוב, הריגוש אשר נגרם להם לאור בקשתם את החדשה ביותר גם מתעצם נוכח הימצאות מקבילה של נורמות מגדריות הרווחות בחברה הכללית, ואשר לפיהן ערך האישה נקבע באופן היררכי בהתאם למספר הפרטנרים ליחסים שהיו לה.

בשונה מכל המקצועות בהם וותק וניסיון מקושרים עם הערכה רבה יותר, העלאה בשכר, דרגה יותר גבוהה ותפיסת האישה כבעלת ידע רב, בזנות הניסיון והוותק נחשבים לחיסרון, ורק מעמיקים את מצבה הרע של האישה- ביכולתה לעמוד על רצונותיה, בסכומים שהיא רשאית לבקש או באופן בו היא נתפסת על ידי זנאים וסרסורים.

בכך- בכל פעם שעולה הטענה כי זנות היא מקצוע לגיטימי ככל מקצוע אחר בחברה- הציעו למי שאומר זאת לשאול עצמו האם רכישה זו של אישה מזכירה יותר רכישה של מתן שירות או רכישה של מוצר?

*הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת מקהילתנו.

  

 

# ציטוטים של זנאים

פוסט מאוד קשה, מכיל תיאורים גרפיים (נא להפעיל שיקול דעת בעת הקריאה)

 

לאחר שנסגר פורום ״סקס אדיר״ בו דורגו נשים בזנות , נפתחו פורומים ודיונים דומים בטלגרם. בקבוצות האלו משתתפים מעל 1000 איש והן כוללות דיווחים על ״טיב הסחורה״ משל היו חפצים.

אנחנו מביאות לכן דוגמאות מהפורומים האלו (השתדלנו לבחור ציטוטים ״קלים לעיכול יחסית) כדי להמחיש כמה הנשים האלו הן לא יותר ממוצר עבור הזנאים:

״דגמתי אותה,

ככה היא לא תקתקנית.

אין פרצוף מי יודע מה, אבל גוף סבבה

מתנשקת, מוצצת עם גומי.

נקייה

סך הכל היה סבבה״

״חברים דגמתי אותה עכשיו ואני מקווה שתהנו מהדיווח ... הרחתי ממנה ריחות לא נעימים... לא מומלצת״

״אנשים אני מזכיר שוב לא להתקרב לשם המקום נראה זוועה כמו הבחורה שם בת אולי 55 לא שווה 40 שקל אפילו״

״עכשיו לתיאור של הבחורה, שמנה, לא נראית טוב, ציצי קטן״

* הפוסט נכתב בשיתוף השורדת ״ענבל״

 

 

# קווים לדמותם של זנאים

״את לא ספרנית, את זונה״

את המשפט הזה אמר צרכן זנות לשורדות מקהילתנו שסירבה לאקט מיני מסוים שביקש.

אדם נשוי, יש לו אימא, אחיות ובנות (הוא שיתף אותה בנתון הזה) . מאחר והיא ״זונה״ הוא יכול לדרוש כל דבר ולה אסור לסרב גם אם היא חווה אותו כמשפיל. כשניסתה לעצור אותו, הסגביר לה שהיא לא זכאית לומר לא או לשים גבול, זאת זכותו, הוא הרי ״קנה אותה״ ושתדע את מקומה, וכך ענה:

״היה בא לי עליך

את זונה

באתי כי פרסמת

אם כמה שקשה לך לשמוע את זה זה המצב

לא הכרנו בבר״

 

  

# זנות ו״כסף קל״

לא פעם נשמעות טענות, כמו גם מוצג מצג שווא כי זנות הינה ״כסף קל״. לאור כך, אחת מטענותיהם המרכזיות של המתנגדים למיגור הזנות הינה כי זו העבודה היחידה המאפשרת לנשים להרוויח משכורת מכובדת ומעלה במעט שעות עבודה.

על אף אמונות אלו- המציאות בשטח שונה לחלוטין. ראשית, בכל הנוגע לתגמול כספי, תעשיית הזנות בראש ובראשונה מתבססת אודות השווי של האישה. כלומר, שווי הגוף שלה. אמנם, בהקבלה לעולם העבודה- היו אשר יגידו כי בכל מקצוע בשוק חופשי יש עלות שונה לאנשי מקצוע מתחום מסוים, אך בשונה מכל המקצועות, בזנות לרוב ערך האישה יורד ככל שהיא יותר "משומשת". כמובן שמדד זה (לצד נתוני אידיאל היופי) הינו לא פעם גם מבחן הכניסה אשר יאפשר לה או לא יאפשר להיכנס לזירות הנחשבות כיוקרתיות יותר או גם באופן עצמאי- לזכות בליגיטימציה לבקש יותר כסף.

במצבים אלו, גם אם קיימת תקופה מסוימת בה האישה כן מרוויחה כמות כסף- יש לזכור כי חלק נכבד ממנו לרוב נלקח על ידי הסרסור. באשר לסכום שנשאר- לא פעם זה מוגדר כ"כסף מלוכלך" - ומשמש להתנהגויות פיצוי שונות (כגון קניית סמים, מוניות, מסעדות או מותרות אחרות) המאפשרות ליצור טשטוש של הבלתי ניתן להכלה, למזער, גם אם באופן פיקטיבי, את עוצמת הפגיעה- ובכך, להמשיך לשרוד את עולם הזנות.

לא בכדי התיאורטיקנית פיטרמן טענה שזנות זה ״חוזה פראי״ בין שני צדדים. מדוע? כי בעוד ״הלקוח״ שילם ובא על סיפוקו. האישה בזנות ״סיפקה את השירות״ וקיבלה כסף, אך בניגוד לכל חוזה כלכלי אחר, משלמת על העיסקה הרבה זמן אחרי הביצוע (טראומה, ביזוי חברתי, מחלות ועוד ועוד). על כן- התנהגויות הפיצוי הינן לעולם לא יוכלו להיחשב כבחירה חופשית של האישה באשר להוצאות הכספיות שלה, כי אם תמיד דרך לכסות על נזקי הזנות.

כמובן שמעבר לכך לא פעם לאחר זמן קצר או ארוך יותר יש שחיקה ביכולת האישה לשרוד את העולם הזה, כמו גם בעיני זנאים וסרסורים אינה נחשבת עוד ל"בשר טרי". כך אט אט מתחילים להישחק הסכומים ההתחלתיים (אם כלל היו כאלו)- ונשים בזנות נאלצות להעביר שעות ארוכות, קשות ומייגעות במשמרות, לרוב ללא הפסקות, ובמלחמות ביניהן אודות זנאים- רק בשביל להיענות בלית ברירה לסטיותיהם ודרישותיהם של הזנאים- כדי שיוכלו להרוויח דבר מה, אם בכלל.

ולכן זנות היא ״כסף מהיר״, אך היא בהחלט לא ״כסף קל״, והרווח אשר כביכול עומד בצידו הינו רק לכאורה- שכן באם הינו כלל קיים, זה משמש רק להניע את ההישאבות לעולם שכולו ניצול, טראומה ואימה. כשמשלב מסוים- הדבר היחיד שנותר הינו מעגל של הרס ופגיעה.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. תודה לך.

 

 

# זנות והפחתה במקרי אונס (האמנם?)

"ברור שאני נגד זנות, אבל מה את מעדיפה? שילכו ויאנסו מישהי בחוץ?"

טענות מעין אלו נשמעות לא אחת מפי אנשים שונים, וביניהם אף לא מעט נשים. נראה כי העומד בבסיס טענות אלו הינה ההנחה הרווחת שעצם קיומה של הזנות מסייע במיגור האונס והתקיפות המיניות בחברה הכללית.

התפיסה אשר רואה נשים בזנות כאמונות אודות שמירה על נשות החברה "הנורמטיביות"- הינה תפיסה דכאנית מיסודה ומעודדת את העמקת הפטריארכיה, ובעיקר את שקיפותה. אך מעבר לכך, ראוי לשאול- האם אכן יש כלל אמת בטענה זו? באם גברים מצופים מתוקף כוחם החברתי לרצות מין בכל עת, האם זנות תמגר תקיפות מיניות ואונס?

העובדה כי לא קיימת אף לא ראייה מחקרית אחת המאששת קשר הפוך בין קיומה של תעשיית הזנות לבין אחוזי הפגיעות המיניות באוכלוסייה הכללית- מחזקת את הטענה כי תפיסה זו אינה מבוססת, ולא רק שאינה מבוססת- אף בנויה על מידע מוטעה, בשירות הפטריארכיה.

אמירה זו אינה מחזיקה מים- הגם אם באופן תיאורטי זנות אכן הייתה מנתבת דחפים כלפי נשים ספציפיות, האם החברה בה אנו מסכימות ורוצות לחיות הינה חברה בה ישנן נשים סוג אלף - מהוגנות וטובות- עליהן יש להגן מפני אנסים וסוטים, ולצידן, נשים סוג ב, נשים אשר לרוב כבר נפגעו גם כך בעברן, האם הן אלו שסביר מבחינתנו להקריבן, להופכן לאחרות, למופקרות, או אף ל"גיבורות" שיספגו בגופן את הרוע וימנעו את האונס הבא?! האם יש נפשות וגופים ששווים יותר בחברה שלנו וכאלו אשר לא נורא להקריבן לטובת הכלל?

* פוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. תודה לך.

 

   

# זנות ומיניות

בניגוד למיתוסים הרווחים הטוענים לכך כי נשים בזנות הן נימפומניות או נהנות ממין מרובה, נשים בזנות לא רק שאינן חובבות סקס יותר מהאישה המצויה, אלא חלקן יכולות להיות בכלל לסביות או אף א- מיניות.

למעשה נשים שפונות לזנות עושות זאת משלל סיבות (שאת רובן אנחנו משתדלות לפרט בפוסטים האלו) אולם צורך במין או תשוקה מינית אינן חלק מסיבות אלו.

יש להדגיש בהקשר לכך כי מהות הזנות אינה האקט המיני גרידא תמורת סכום כסף או אתנן אחר, אלא גילום של כוח, שליטה, אלימות והשפלה. בניגוד לקשר מיני שוויוני בין שני סובייקטים- בזנות הקשר הוא בין גבר סובייקט לבין אישה המשמשת כאובייקט לרצונותיו, סטיותיו ומאוויו של הגבר. בתוך קשר זה האישה לא נתפסת כצד, או כלל כאדם, אלא כאובייקט לסיפוק צרכים גרידא. על כן, באופן זהה לתקיפות מיניות, זנות היא זירה בה אלימות ומין משולבים יחדיו.

על כן- בכל הנוגע לזנות, לעולם לא מדובר בסטוץ' עם רווח לצידו- אלא ביחסי כוח המגולמים כחלק מחברה פטריארכלית. בשל כך, כל ניסיון לנרמל את מעשה הזנות או לערוך מינימזציה של האקט- מחזק ומשריש את נרמול האלימות המינית- כלפי נשים בזנות, וכלפי החברה בכללותה.

* הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. תודה לך.

 

  

# זנות ועזרה

בין אם הנכן נמצאות פרק זמן קצר בקבוצה, ובין אם כבר שנים, בוודאי קראתן פוסטים שונים- של עדויות מגוף ראשון או פוסטים לבקשות עזרה. מפוסטים אלו פעמים רבות משתקפת המצוקה החריפה, הקונקרטית והרגשית, בה מצויות שורדות פעמים רבות.

לאור הקושי הרגשי שפוסטים אלו מעוררים בקוראות, פעמים רבות האינסטינקט הוא הרצון להיחלץ לטובת האישה, לא לעמוד מנגד ולהוציאה ממעגל הזנות.

יחד עם זאת, יש לזכור כי קבלת סיוע הינו עניין מורכב. ניתן להניח כי רבות מכן יוכלו להבין את המורכבות הכלולה בקבלת עזרה, ואולי אף להזדהות עמה- אך עבור נשים בזנות, קבלת עזרה הינה פעמים רבות קשה בהרבה ביחס לאוכלוסייה הכללית. קושי זה נובע משום שרבות מהנשים בזנות איבדו אמון בסיסי- הן בבני אדם, והן ביכולת לאפשר לעצמן, או אף לדמיין, עתיד אחר. רבות מהן לא מכירות מציאות בה מישהי יכולה להיות שם בשבילן מבלי לבקש דבר בתמורה, ובשל האמון הפגוע ביחס בעולם- הינן מתקשות לקבל מחשבה זו.

לכן אנו בקהילה מקפידות ללכת ״בקצב שלהן״. כלומר, משתדלות לא ללחוץ, כאשר המסר המרכזי אותו אנו מעבירות הוא ״אנחנו כאן. כשתרצי- אם תרצי, נדע לחבר למי שצריך כדי לצאת מהעולם הזה״.

חלק מהן לא מעוניינות בשיקום- בשלב ספציפי או בכלל. חוסר היענות זו משאירה אותנו לרוב מתוסכלות וחסרות אונים. אולם, בד בבד אנו גם מבינות עד כמה המסע הזה קשה, ארוך ומפרך. לכן, אנו תמיד ממשיכות לתת יד וללכת עם כל אחת בקצב שלה.

נתינת היד הזו, היא פעמים רבות זו שמוכיחה מה שלרוב כבר ניתן אף להעז לחלום- שיש מקום בעולם של קבלה לא מותנית בדבר, של בית ושל גב- שכל עוד האישה תרצה, היא לא עוד לבד בעולם.

מעניין הוא שלעיתים דווקא עצם הנתינה עצמה, ללא כל דרישה, היא זו שמשיבה- ולו במעט- את היכולת להאמין במה שלעולם לא היה קיים או נגיש בעולמן. גיבוש יכולת זו, על אף שאינה מטרה מוצהרת של העמותה, היא זו אשר פעמים רבות מאפשרת בהדרגה את פתיחת הדלת לחיים אחרים, לתקווה ולאמונה- בבני אדם, ובעולם בכלל.

* פוסט זה נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו . תודה לך.

  

 

# זנות וטראומה

את האירוע הבא שלחה לי שורדת חברת קהילתנו, לקרוא ולא להאמין:

״הייתי אצל פסיכיאטר היום, כדי לחדש רישיון לקנביס רפואי, הוא התחיל לשאול אותי שאלות על מצבי הנפשי וכמה זמן אני מקבלת קנביס.

בשלב מסוים בשיחה הוא שאל למה אני מקבלת קנביס , אמרתי שיש לי פוסט טראמה מורכבת, ואז זה התחיל: ״למה מישהו הרביץ לך? התעלל בך? פגע בך? אנס אותך?״

בשלב זה עדיין ניסיתי להישאר רגועה וספרתי לו שאני שורדת זונות..

הפסיכיאטר אמר בתגובה: ״אבל זונות זה לא מספיק בשביל פוסט טראומה מורכבת...״

פסיכיאטרים יקרים, למי מכם שפספס: זנות גורמת לטראומה. זנות היא טראומה.

 

 

# זנות וזהות

לרבות מהנשים בזנות יש ״שם עבודה״ , בדרך כלל זהו שם פרטי בלבד נטול שם משפחה.

שם שמשדר ניחוח של ארץ זרה או בת השכן, לפי מיטב מסורת פנטזיית הפורנו.

אנדראה דבורקין, התיאורטיקנית הנערצת עלי ושורדת בעצמה, האשימה בכך את הפטריארכיה. היא טוענת כי העדר הזהות הקונקרטית של האישה, מאפשרת לצרכני הזנות להתעלם מהיותה אדם אמיתי, סובייקט בעולם בעל רגשות וצרכים.

הם אומרים לעצמם: ״אין לה ממשות, היא כלום בשבילי ושום דבר אני לא צריך להתמודד איתה, היא אמצעי בשבילי לסיפוק״.

הזהות הבדויה הופכת להיות גם אמצעי הגנה לנשים. הן אומרות לעצמן ״זה קורה למישהי אחרת, לא לי״. לאט לאט משתלטת הזהות הבדויה על האישה והופכת להיות חלק ממנה, חלק מזהות העצמי.