הצטרפו לניוזלטר הירשמו לניוזלטר החודשי שלנו כל מה שרציתן/ם לדעת על 'לא עומדות' בניוזלטר חודשי לדוא"ל שלכן/ם: עדכונים, כתבות, עדויות ועוד. דוא"ל הצטרפו עכשיו תודה שנרשמתן לניוזלטר שלנו

מהו המודל הנורדי שאימצה ישראל? כתבה: לובה פיין המודל הנורדי מכונה לעיתים גם "איסור על צריכת הזנות", "המודל האבוליציוניסטי" או "מודל השוויון". מדובר בגישה רגולטורית, שהופכת קניית "שירותי מין" לפעולה לא חוקית. גם פעילות כלכלית שמטרתה להרוויח מהעסקה בזנות של אדם אחר, כדוגמת סרסרות, אסורה. זנות עצמה נתפסת במסגרת המודל כפגיעה בעוסקות בה, ולכן מונגשים להן שירותי שיקום ויציאה ממעגל הזנות. גישה זו אומצה בשבדיה (1999), נורבגיה (2009), איסלנד (2009), קנדה (2014), צפון אירלנד (2015), צרפת (2016), אירלנד (2017) וישראל (2020). מה מקור הגישה? המדינה הראשונה שבה קמה התארגנות פמיניסטית בדרישה להטיל איסור על צריכת הזנות הייתה נורבגיה, שם פרצו הפגנות הנשים הראשונות כבר בשנות ה – 1980. עם זאת, שבדיה הייתה הראשונה לאכוף את האיסור. מחקר מקיף הקדים את החקיקה. אחת החוקרות הייתה ססילי הויגארד (Cecilie Høigård). כך היא מתארת ​​את מה שקרה[1] : "בילינו כמה שנים בעבודת שטח ופיתחנו קשרים הדוקים עם הנשים בזנות. שמענו על חוויותיהן מהתעללות בעבר, עוני קיצוני ואלימות. היינו מוכנות לסיפורים האלה, בגלל המחקרים הקודמים שערכנו על קבוצות השוליים. אבל מה שהנשים סיפרו לנו על חוויותיהן הקונקרטיות של הזנות היה בלתי צפוי ומזעזע. הן אמרו לנו, איך מרגיש השימוש בגופם ובנרתיקים כשטח להשכרה, אליו פולשים גברים אלימים, והסבירו את הצורך להפריד את הגוף מהעצמי: 'אני והגוף שלי הם שני חלקים נפרדים. זה לא אני, הרגשות שלי או הנשמה שלי שהוא דופק. אני לא למכירה'." "לנשים היו אסטרטגיות רבות לשמירה על הפרדה זו. כדי להיות סוכנות בחייהן, הן גילו יצירתיות וכוח רב בתוך מרחב התמרון הקטן שהיה להן. עם זאת, עם הזמן היה להן קשה לשמור על ההפרדה בין גופן לבין עצמן. אחרי שהזנאי עזב, היה לן קשה במיוחד לחזור לעצמן. בסופו של דבר, נשים הרגישו חסרות ערך, מלוכלכות ומגעילות.הסיפורים האלה היו דומים מאוד למה ששמענו מקרבנות אלימות מינית מסוג אחר, כמו גילוי עריות, אונס ואלימות במשפחה. קבוצת המחקר לא הסכימה על דברים רבים, אך כולן הביעו אותן רגשות של ייאוש ביחס לכאב וחוסר הבנת הזנאים לגבי השלכות מעשיהם". "בהתחלה, הייתה התנגדות עצומה לרעיון של איסור על צריכת הזנות, אולם לאחר מספר שנים המתנגדים בקבוצת העבודה שינו את עמדתם. הדיון שלאחר מכן שימש כקמפיין חינוכי נרחב. בשבדיה העמדות כלפי החוק השתנו במהירות בכיוון חיובי, ושיעור הגברים השוודים שקונים 'שירותי מין' מנשים פחת ". מה המטרה של המודל הנורדי הנורדי? המטרה העיקרית של כל סוג של חקיקה פלילית היא להרתיע את הציבור מביצוע התנהגות מסוימת תוך הבהרה של מה שאנחנו כחברה רואים כבלתי קביל. כל אחד יכול לחוות דחף לבצע התנהגות פלילית, אך אחרי שחושבים על מעצר וענישה, רבים בוחנים פתרונות אלטרנטיביים להתנהגות זו, שאין בצדן סנקציות פליליות וחברתיות. המודל הנורדי אינו שונה. החוק מבהיר, כי תשלום על זנות אינו מקובל, וכי יש עליו סנקציות ספציפיות. עקרונות המודל הנורדי 1. אי הפללה של האוכלוסייה בזנות האוכלוסייה בזנות היא הנפגעת העיקרית מתעשיית המין. זנות היא אלימה מטבעה ופוגעת באלה אשר לכודות ולכודים במעגל. היציאה ממעגל הזנות קשה בהרבה מאשר הכניסה אליו. כל תיעוד פלילי הופך את היציאה לקשה עוד יותר. לפיכך, יש להימנע מהפללה של מי שנמצאות במעגל הזנות רק בגין העיסוק האישי בזנות, בניגוד להפללה של מי שמתפרנס מהזניה של אחרים. 2. שירותי שיקום למי שמנסים לצאת מזנות המודל הנורדי דורש הקמה של מערך שירותים לאוכלוסייה במעגל הזנות, לרבות שירותי שיקום. יש צורך בשירותים המאפשרים למזער את נזקי הזנות ללא שיפוט מוסרי כלפי מי שעוסקות בה, וגם בשירותי יציאה מזנות שכוללים ליווי פסיכו סוציאלי, הנגשת שירותים ממשלתיים קיימים, שירותי גמילה, הכשרה מקצועית ועוד. מערך שירותים מהסוג הזה מתפתח בישראל החל מתחילת המאה ה – 21, ובאתר "כל זכות" ניתן למצוא מידע אודות השירותים הזמינים כיום. יצוין כי בישראל היה מאז ומתמיד מערך נרחב של ארגוני שיקום וסיוע, אך עם כניסתו לתוקף של חוק איסור צריכת הזנות הוא התרחב משמעותית. 3. איסור חוקי על צריכת "שירותי זנות" איסור חוקי על תשלום לאדם אחר עבור מעשה זנות הוא העיקרון המרכזי של המודל הנורדי. מטרת האיסור היא יותר הרתעה מענישה, ולכן בכל המדינות המאמצות את המודל מדובר בענישה לא מחמירה. 4. אכיפה קפדנית של כל האיסורים על עשיית רווחים מזנות כל פעילות שמטרתה להתפרנס מזנות של אדם אחר, כמו שידול, סחר, אחזקת מקום למטרת הזנות, סרסרות באחרים ועוד, אלה הפרות של זכויות האדם שצריכות להיענש בחומרה. 5. חינוך הציבור מאחר ותופעת הזנות מושרשת בתרבות האנושית, שינוי אפקטיבי מחייב קמפיין ציבורי נרחב, תוכניות חינוך בבתי ספר, הכשרה לשוטרים, לעובדים סוציאליים, למורים, לעובדי עיריות ולעובדים בתחום הבריאות. ​ References "What is the Nordic Model?" https://nordicmodelnow.org/what-is-the-nordic-model/ What services does Israel provide to people in prostitution under the Nordic Model? https://nordicmodelnow.org/2021/02/09/what-services-does-israel-provide-to-people-in-prostitution-under-the-nordic-model/ מדריך לנשים, נוער וגברים במעגל הזנות או משתקמים מזנות https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D,_%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8_%D7%95%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C_%D7%94%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%A7%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%AA?fbclid=IwAR1rjcJgyuzZEJIBweLsUau4WclyesHQF43zjk-Tw4rdCPJRZWu1g_rkIu8 [1] https://docs.euromedwomen.foundation/files/ermwf-documents/6683_prostitution&trafficking-themarketofsex.pdf חזרה

הצהרת נגישות עמותת לא עומדות מנגד, מייחסת חשיבות רבה להנגשה של האתר שלנו לקהל הרחב ואנו משקיעות מאמצים רבים בהשגת מטרה זו. אנו מנסות להבטיח שהאתר שלנו עומד בסטנדרט המקובל בישראל ושהוא נגיש לאנשים עם מוגבלויות. חשוב לציין שלמרות מאמצינו הרבים להנגיש את כל הדפים באתר, ייתכן שחלקים מהאתר עדיין לא יהיו נגישים. אם את/ה מתקשים להיכנס לאתר וברצונכם להודיע לנו על היעדר התאמות נגישות, לבקש התאמות כאלה או אם ברצונכם להסב את תשומת ליבנו לכל עניין בנושא, תוכלו ליצור איתנו קשר באמצעות הטופס המצורף. אנו נשקיע את כל המאמצים בהנגשה של האתר ונענה לכל בקשה בצורה מהירה. ​ פניה בנושא ניתן להגיש דרך הטופס המצורף או לכתוב לאחראית הנגישות בדוא"ל: naama@lo-omdot.org ​ משוב לנגישות באתר בטופס המצורף תוכלו להודיע לנו על כל בעיית נגישות באתר שם פרטי שם משפחה דוא"ל קידומת arrow&v טלפון תוכן המשוב שלח/י משוב תודה שהקדשתם מזמנכם למילוי המשוב

תעשיית המין חוקית מסביב לעולם כתבה: לובה פיין התקשורת הישראלית והרשתות החברתיות מכנות הסדרה רגולטורית של תעשיית המין במילה "מיסוד". למונח זה אין הקבלה בשפה האנגלית, ולכן נתייחס לתעשיית המין במדינה כ"מוסדרת", כאשר מקומות של זנות (בורדלים, דירות זנות, מכוני מסאז' שמציעים גם שירותי זנות) זוכים למעמד חוקי של עסק או חברה בע"מ. סוגי הרגולציה העונים להגדרה זו עשויים להיות שונים, ובמסגרת המאמר נתמקד באחדים מביניהם. הסדרה רגולטורית של תעשיית המין קיימת בכ – 22 מדינות בעולם (רשימה זו עשויה להשתנות בהתאם לשינויים בחקיקות המקומיות): ​ ​ באפריקה: אריתריאה, טוניסיה (תחת מגבלות נוקשות), סנגל. באירופה: שוויץ, גרמניה, הולנד, אוסטריה, הונגריה, יוון ותורכיה. באוקיאניה: ניו זילנד, מדינות אחדות באוסטרליה, חלקים ממיקרונזיה וגינאה המערבית, טריטוריות הולנדיות ואוסטרליות. באמריקה הצפונית: חלקים ממדינת נבדה בארה"ב וחלק ממדינות במקסיקו. במרכז ודרום אמריקה: אל סלבדור, גואטמאלה, פנמה, בוליביה, צ'ילה, אקוודור, פרו, אורוגוואי, ונצואלה והטריטוריות ההולנדיות בקריביים. באסיה: בנגלדש, לבנון (תחת מגבלות נוקשות). ​ בין חקיקות המדינות, המעניקות למקומות של זנות מעמד של עסק, ישנם הבדלים. המדינות נבדלות ביניהן בהיקף הרגולציה ובסוג הרגולציה. מדינות אחדות, כמו ניו זילנד, אוסרות על מי שאינה אזרחית או תושבת המדינה לעסוק בזנות[i] , בעוד מדינות אחרות, כמו גרמניה, מתירות זאת עבור אזרחי/ות מדינות האיחוד האירופי[ii] . ישנן מדינות המחייבות את העוסקות בזנות להחזיק ברישיון, ומדינות שאינן מחייבות זאת. למרות ההבדלים הגדולים הקיימים בין מדינות המיסוד, יש לכולן מחנה משותף: ה"צד השלישי", מי שמתפרנס מהעסקת האחרים בזנות, מוגדר בהן כבעל עיסוק לגיטימי. בהתאם, הנשים העוסקות בזנות מצופות לשלם מיסים[iii] ולעמוד בדרישות רגולטוריות כאלה ואחרות. מי שאינה יכולה או מעוניינת לציית לרגולציה – הופכת לעבריינית. הנה כמה דוגמאות לרגולציות המיושמות במדינות שונות: ​ ​ בטוניסיה ניתן לעסוק בזנות רק בשני אזורים: המחוז ספקס ורובע האורות האדומים בעיר מדינה[i] , אליו מותרת כניסה רק לנשים בזנות ולגברים. לנשים מותר לקחת חופשות רק בתקופת המחזור, ואסור להן לעבוד בשום דבר אחר[ii] . בארה"ב ניתן לעסוק בזנות אך ורק בבורדלים מורשים במספר מחוזות כפריים של נבאדה (מאות הנשים בזנות המציפות את לאס וגאס הן למעשה עברייניות, כמו בשאר חלקי ארה"ב)[iii] . בלבנון הזנות חוקית, אבל בניסיון למגר אותה הממשלה אינה מנפיקה עוד רישיונות חדשים. לכן, כל אישה חדשה שמצטרפת למעגל הזנות עוברת על החוק. ברבות מבין המדינות המסדירות את תעשיית המין, הנשים חייבות בבדיקות בריאות תקופתיות (במדינות מסוימות התדירות גבוהה מאוד, כמו 20 ימים בבוליביה). הנשים מחויבות לשאת עמן מסמכים עם ציון מועד הבדיקה האחרונה[iv] . לא מדובר בהגנה על הנשים עצמן, אלא על לקוחותיהן. הגנה על הנשים הייתה מחייבת בבדיקה דווקא את מבקרי הבורדלים. בניו זילנד, האישה בזנות היא זו שנדרשת לאכוף את חובת השימוש בקונדומים, והיא עלולה להיקנס אם אינה עושה זאת[v] . בברלין ובחלקים נוספים בגרמניה הנשים נדרשות לשלם מסים מראש. המס נאסף בדרך כלל על ידי בעלי הבורדלים. ​ ​ נתייחס כעת בנפרד לכמה מדינות מוכרות עם רגולציה על תעשיית המין. הולנד מוזכרת לעתים תכופות כשם נרדף לתעשיית מין ממוסדת. חוק, אשר מתיר את פעילות הבורדלים, נחקק ב – 2000. בורדל חוקי נדרש להחזיק ברישיון שמונפק על ידי העירייה. גם הנשים בזנות נדרשות להירשם ולקבל רישיון. הרישיון כולל תמונה ומספר סידורי, אך לא את שמה של האישה. ככלל, העוסקות בזנות אינן עובדות שכירות של הבורדלים, אלא פרילנסריות השוכרות מהם מקום. בהולנד ישנן מגבלות רבות על העיסוק בזנות. כל רשות מקומית קובעת באילו אזורים ובאיזו צורה היא מתירה את העיסוק בזנות, וכתוצאה מכך ברוב שטחי המדינה זנות רחוב וזנות בבתים פרטיים אסורה. רובעי ה"חלונות האדומים" המזוהים עם תעשיית המין בהולנד מותרים רק בעשר ערים, הגדולות בהן אמסטרדם והאג[ix] . בשנת 2005 שתי פוליטיקאיות ממפלגת הלייבור, אמה אסנטה ושורדת הזנות קרינה צ'אפמן, הגישו דו"ח שהציג את ממדי הפשע המאורגן והאלימות בתוך עסקי זנות חוקיים. הדו"חות האלה והאחרים הראו, כי מטרות הלגליזציה נכשלו. בשנים האחרונות, נעשו במדינה צעדים לצמצום תעשיית המין, זאת כתוצאה מהקשר בינה לבין פשיעה בכלל וסחר בנשים בפרט [x] [xi] [xii] . ג'וב כהן, ראש העיר אמסטרדם לשעבר, טען שתעשיית המין יצאה מזמן מהשליטה. לדבריו, המטרה המקורית של המיסוד הייתה לאפשר לבתי עסק קטנים לפעול. עם זאת, במהרה השתטו על תעשיית המין חוליות פשע ממזרח אירופה וממדינות אחרות מחוץ להולנד. אלה הביאו להולנד קורבנות סחר, סמים, רציחות ופעילות פשע אחרת[xiii] . כיום, עיריות רבות מקשות על בורדלים חדשים ואפילו על אלה הקיימים בתהליך חידוש הרישיון[xiv] . גרמניה בגרמניה קיימת רגולציה על תעשיית המין מזה מאה שנים. נכון להיום, הבורדלים נדרשים להחזיק ברישיון מיוחד. העוסקות בזנות יכולות להיות עובדות הבורדלים, אך הרוב המכריע הן פרילנסריות. תושבות מדינות האיחוד האירופי יכולות לעסוק בזנות בגרמניה, אך לא זרות ממדינות שאינן באיחוד. כל רשות מקומית רשאית להגדיר, היכן מותר להפעיל עסקי זנות ובאילו שעות. ניתן למצוא בגרמניה מגוון נרחב של סוגי זנות: רחוב, דירות דיסקרטיות, מועדוני חשפנות, סאונות ואפילו מגה בורדלים. אחד מהם, בשם "ארטמיס", מתגאה בקיבולת נדירה של 600 חדרים. ב - 2001, נחקק בגרמניה חוק בשם [xv] Prostitutionsgesetz. מטרתו הייתה להביא לליברליזציה של תעשיית המין, למרות שהייתה כבר חוקית. החוק נכנס לתוקף בשנת 2002. מספר הנשים בזנות במדינה נע בין 90000 לבין 900000, על פי הערכות שונות. בשנת 2016, עבר בגרמניה חוק חדש בשם Prostituiertenschutzgesetz, כלומר חוק ההגנה על נשים (ואחרים) בזנות, שנכנס לתוקף בשנת 2017. מטרת החוק הייתה להדק את הפיקוח על תעשיית המין, במטרה לתקן מספר השלכות שליליות של החקיקה הקודמת. בין היתר, החוק החדש יצר מסלולי סיוע עבור קורבנות הסחר ונשים בזנות שנמצאות במצוקה, והוסיף חובת רישום לנשים בזנות (המתחדש אחת לשנתיים עבור בנות 21 ויותר, ואחת לשנה עבור בנות 18 עד 21). בשל חובת הרישום, כונה החוק "המפלצת הביורוקרטית". ד"ר קליין התייחסה בראיון למגזין "מודל נורדי עכשיו" לנקודות החוזק והתורפה של החוק החדש. לשאלה, האם החוק הוא "מפלצת ביורוקרטית" כפי שמתנגדיו מכנים אותו, היא השיבה: "אני לא יכולה להגיד האם זו מפלצת ביורוקרטית. החוק עשוי לעזור לכמה נשים נסחרות ממזרח אירופה, משום שעכשיו יש להן ייעוץ ויש מספרי טלפון שהן יכולות להתקשר אליהם כדי לקבל מידע וליצור קשר עם פקידים גרמניים. היו כמה מקרים במינכן, בהם ארגוני שירות זיהו את מה שנראה כזנות כפויה במהלך פגישות ייעוץ בריאותי מנדטורי. חשוב לציין, כי למרות שרבים מבלבלים בין ייעוץ חובה לבדיקות בריאות כפויות, מדובר בייעוץ ולא בבדיקה. הייעוץ הרפואי נעשה בתדירות שנתית". "לאחר הפגישה, הנשים צריכות להירשם במשרדי העירייה. הנתונים יימחקו לאחר שנתיים, אם נשים לא תחדשנה את רישומן. כאמור, בנות 21 נדרשות לחדש את הרישום מדי שנתיים ואילו בנות נשים בנות 18 עד 21 צריכות לגשת לייעוץ רפואי כל 6 חודשים ולחדש את הרישום שלהם מדי שנה. הדבר עשוי לסייע לאזרחיות האיחוד האירופי בזנות להוכיח, כמה זמן הן עבדו ושהו בגרמניה, ולהקל עליהן לקבל תשלומי רווחה ותמיכה חברתית. החוק גם קובע כי ערים, עיריות או מחוזות חייבים לספק ייעוץ כלשהו לנשים בזנות בנוסף לייעוץ הרפואי המנדטורי. ישנה גם דאגה, כי רוב השירותים הקיימים עבור הנשים בזנות מנוהלים על ידי הגופים השייכים ללובי התומך בתעשיית המין. בהשפעת החוק, הם החלו לנקות את אתרי האינטרנט שלהם, אבל עד לאחרונה הם הצהירו בגלוי כי הם דורשים כי "עבודת מין" תוכר כעבודה סטנדרטית, שאינה שונה מעבודה אחרת. רבים מהם סיפקו סיוע לנשים המבקשות להיכנס לזנות, אך לא הציעו שירותים לנשים שרצו לצאת ממנה. גם בחוק החדש אין כל הוראה או מימון עבור שירותי השיקום, וזה נתון לשיקול המחוזות והעיריות, האם לספק שירותים כאלה". "החוק קובע חובת שימוש בקונדומים. הסירוב לציית לו צפוי לגרור קנסות כבדים, שישולמו על ידי הזנאים. החוק נועד אפוא לסייע לנשים להתעקש על קונדומים. לבסוף, בחוק יש גם הוראות לגבי נשים הרות. כך, בששת השבועות האחרונים של ההיריון לא ניתן לעסוק בזנות בהתאם לתנאי הרישיון. ידועים מקרים, בהם הממשלה שללה קצבאות מנשים בסוף ההיריון בטענה שהמשיכו לעסוק בזנות. למעשה, נשים המנסות לצאת מזנות מתמודדות לעיתים קרובות עם מכשולים מסוג זה - פקידי רווחה / סעד חברתי אינם מאמינים כי הן יצאו מזנות והתמיכה הכספית המינימלית נשללה מהן". ד"ר אינגה קליין מציגה גם זווית אבוליציוניסטית: "כאבוליציוניסטית, אני חושבת שלחוק יש שתי מטרות עיקריות. אחת מהן היא לאסוף נתונים על היקף הזנות החוקית בגרמניה. בשנת 2016, גרמניה לא הצליחה לספק אפילו הערכה גסה למספר הנשים בזנות. הערכה של 400,000 הוזכרה במקומות רבים, אבל ללא רפרנס ברור. בעיתונות, מספרים נעו בין 90,000 ל 900,000. זה היה מגוחך וכמובן מביך, בהתחשב בכך שגרמניה מבססת את ההצדקה שלה לרגולציה על חשיבות השקיפות, והפוליטיקאים ואחרים טוענים נגד המודל הנורדי, כי הוא הופך את תעשיית המין לחשאית". "המטרה השנייה והעיקרית היא להקל על גביית המסים, כדי לגרום לנשים לשלם על מערכת הביטחון הסוציאלי ועל תכניות ביטוח בריאות. גם החוק מ - 2001 נועד לאותה מטרה. מטרתו המוצהרת הייתה לבצע דה קרימינליזציה לנשים בזנות ולהנגיש עבורן הטבות סוציאליות. בפועל, הוא גרם לנשים הללו לשלם על מנגנון הרווחה. החוק מ - 2001 נחקק במקביל לחוקים אחרים בגרמניה, שחתכו את מערכת הרווחה והכניסו שינויים משמעותיים לזכויות הפנסיה של נשים נשואות (קיצצו אותן בפועל) כדי לגרום להן להשתלב בעבודה ולשלם למערכת (או לאבד את זכויותיהן לפנסיה). זה היה חלק מרעיונות הצנע שנקראו 'אג'נדה 2010' על ידי ממשלת הסוציאל דמוקרטים והירוקים. החוק הנוכחי ממשיך את השיטה, שכן הרישום המנדטורי מאפשר לרשויות המס לאסוף נתונים. המסים שהנשים נדרשות לשלם מונים מס הכנסה, מס ערך מוסף (על השירותים שניתנו, כלומר 19% על מה שהרוכש משלם), מיסי בתי הבושת. הערים יכולות להטיל מסים נוספים (הנקראים לעתים מס בידור/ הנאה). מס זה הוא משמעותי עבור ערים, ומייצר עד 600,000 € בשנה במקומות כמו דיסלדורף - אם כי נתון זה כולל מסים על מועדוני חשפנות". "בתי בושת גובים מהנשים תשלום באמצעות שכר דירה עבור החדר. הם עשויים גם לגבות את המע"מ באמצעות שכר הדירה. משמעות הדבר היא, כי בגרמניה הבורדלים עוסקים בגביית מיסים. הנשים אמורות לשמור תיעוד ברור של כל הלקוחות, הרווחים והקבלות שניתנו על ידי בתי הבושת, ואז להגיש את הניירת למשרדי המס במסגרת הצהרת המס שלהן. חובות המס בגרמניה הם אחד המכשולים המרכזיים ליציאה מהזנות. החוק החדש עושה את זה יותר גרוע, על ידי הפיכת המיסוי לשיטתי יותר. הוראות נוספות כוללות תקנות נוקשות יותר עבור בעלי בתי בושת ואלה המפעילים אתרי זנות. מי ששוכר שטחים למטרות זנות נחשב כעת לסרסור - למעט מי שעוסקת בזנות לבדה ממקום מושכר או בבעלותה. יש גם תקנות הנוגעות להיגיינה (הפרטים משתנים ממחוז למחוז), ולזהות הסרסור (מי שהורשע בסחר, לא יקבל רישיון לאחזקת מקום זנות). בתי בושת חייבים גם לאפשר ביקורים של עובדים סוציאליים, ולהתקין מערכת בטיחות". "התקנות קפדניות פחות במקרה של דירות, שבהן כנראה רוב הזנות מתרחשת, ורבים מאיתנו מאמינים, כי רוב קורבנות הסחר נמצאות שם - בדיוק כמו שרוב האלימות נגד נשים מתרחשת בבתים ובדירות פרטיים ובתי מגורים פרטיים. תקנה אחרת שנועדה להגן על הנשים (או אחרים) בזנות היא דיור. מעכשיו, לנשים חייב להיות מקום אחר לישון בו, מלבד החדר בבית הבושת שבו הן מקבלות את הזנאים. מצד אחד, הדבר עשוי לשפר את רווחת הנשים בזנות אך מצד שני, הן נדרשות כעת לשכור ולממן מקום מגורים נוסף. הן צריכות להיות גם בעלות כתובת קבועה לדואר. כבר עכשיו מתפרסמות הצעות (לרבות של עורכי דין) לספק לנשים בזנות כתובת של תיבת דואר תמורת תשלום[xvi] . ניו זילנד ניו זילנד מגדירה את צורת הרגולציה שלה כ"דה קרימינליזציה", המודל המועדף על לובי תעשיית המין. חקיקה זו נאכפת בניו זילנד מ – 2003 מתוקף החוק Prostitution Reform Act 2003[xvii] . ההבדל בין "דה קרימינליזציה" לבין "לגליזציה" של גרמניה והולנד הוא בעיקר באופן, שבו תומכי תעשיית המין מתארים את הבסיס הרעיוני שלהם. לתפיסתם, "לגליזציה" נועדה למזער נזקים בלתי נמנעים של תעשיית המין, ואילו "דה קרימינליזציה" מתייחסת לתעשיית המין כעוד ענף שירותים. מטרתו של מודל הלגליזציה (הולנד, חלקים מאוסטרליה, מגרמניה, שוויץ) היא להכיר בתעשיית המין כתופעה שלא ניתן לשרש, אבל ניתן למזער את נזקיה. לשם כך, נחקקים חוקים שמטרתם, לפחות בתיאוריה, להבטיח את מזעור הנזק (Harm reduction – עוד מונח שמככב בדיונים). למשל, בהולנד הזנאים צריכים לבקש מהנשים רישיון עבודה (כדי לוודא שלא מדובר בקורבן סחר), ובגרמניה הנשים צריכות לחדש את רישיונן אחת לשנתיים ותוך כדי לפגוש את נציגי הרשויות ולקבל ייעוץ. מטרתו של מודל הדה קרימינליזציה (ניו זילנד, ניו סאות' וויילס באוסטרליה) היא להפוך את תעשיית המין ל"עוד ענף שירותים". מודל זה בצורתו הטהורה לא מכיר בהבדלים מהותיים בין תעשיית המין לבין ענף המסעדנות או ענף הטיפולים הקוסמטיים. במסגרתו, תעשיית המין כפופה לרגולציה כללית – חקיקת עבודה, חוקי מס, תקנות משרד הבריאות וגם תקנות נוספות, אבל ברמה התיאורטית, לא מדובר ברגולציה של בורדלים באופן ספציפי, אלא ברגולציה של עוד פעילות עסקית. ייתכנו ביקורים של פקחי משרד הבריאות? אז מה, גם בתעשיית המזון יש בדיקות בריאות. דירת זנות נסגרת? זה לא כי מדובר בדירת זנות, זה כי הייתה פעילות עסקית שהפריעה לשכנים. יש הגבלות על פרסום? ברור, גם פרסום מוצרי אלכוהול מוגבל. למרות ההבדלים העקרוניים, שני המודלים הללו הנם דומים או כמעט זהים. תחת שני המודלים פעילויות של תיווך, כמו סרסרות ואחזקת בורדלים, יכולות להיות חוקיות אם הן עומדות בדרישות החוק. תחת שני המודלים, אדם המבקש לפתוח בורדל צריך להגיש בקשה לקבלת רישיון. אם יקבל – ייאלץ להקפיד על דרישות רגולטוריות שמשתנות ממדינה למדינה, וכמובן לשלם מיסים. הנשים בזנות יכולות להיות שכירות של בעלי הבורדלים, פרילנסריות שעובדות בבורדל, או עצמאיות לגמרי; בפועל, כמעט ולא ניתן למצוא נשים בזנות המקבלות שכר. תחת שני המודלים, על הנשים בזנות חלה הדרישה לשלם מיסים חודש בחודשו ולעמוד בדרישות הרגולציה. שני המודלים הופכים את תעשיית המין לחלק מהכלכלה המקומית, ממנו זורמים מיסים למדינה ולרשויות המקומיות. ניתן לומר, כי מודל ה"דה קרימינליזציה" אינו מיושם בצורתו הטהורה גם בניו זילנד. למרות הרגולציה הליברלית, מוסדות המדינה מכירות בכך, שתעשיית המין היא לא "עוד ענף שירותים". למשל, לשכות התעסוקה לא מפנות מחפשות עבודה לזנות ולא ניתן לראות "זליגה" של שירותי זנות לענפים נוספים. גם "הגירת עבודה" לצורך עיסוק בזנות אינה קיימת בניו זילנד. מי שעוסקת בזנות ואינה תושבת המדינה – עוברת על החוק. הניסיון להתיר בחוק הגירה לצורך עיסוק בזנות הזה נעשה בעבר אבל לא צלח, בין היתר בשל החשש ליצור מסלול חוקי לסחר בבני אדם. הרשויות המקומיות עשו אף ניסיונות להגביל את העיסוק בזנות לאזורים מסוימים. החוק Prostitution Reform Act 2003 אף מטיל על העוסקת בזנות לאכוף את השימוש בקונדומים, ועל מפרת סעיף זה מוטל כנס של 2000 דולר ניו זילנדי[xviii] . במובנים מסוימים, החוק הניו זילנדי ליברלי יותר מזה הגרמני. למשל, הוא לא מחייב נשים ברישוי או רישום מהסוג שנדרש בגרמניה החל מ – 2016, והוא מאפשר לבורדלים של פחות מ – 4 נשים לפעול ללא רישיון. האם זה לטובה? לא לדעת כולם. ארגון שורדות הזנות המקומי Wahine Toa Rising [xix] מדווח על שכיחות האלימות בבורדלים החוקיים ועל הקטינות המוחזקות בהם. לדעת הארגון, היעדר מוחלט של פיקוח הוא ארש מוביל לניצול ולאלימות. ​ ​ סיכום: [i] https://www.legislation.govt.nz/act/public/2003/0028/latest/DLM197871.html [ii] https://www.ilo.org/dyn/natlex/natlex4.detail?p_lang=en&p_isn=104014&p_count=6&p_classification=22 [iii] בעיקרון, כל הכנסה חייבת במס, ולא רק הכנסה מעבודה לגיטימית. לכן, גם במדינה שאינה מכירה בזנות כמקצוע, עלולה אישה בזנות להידרש לשלם מס. בפועל, אכיפה [iv] https://www.bbc.com/news/world-africa-49890471 [v] https://en.qantara.de/content/prostitution-in-tunisia-the-big-reveal [vi] Farley, Melissa, ed. (2007). Prostitution and trafficking in Nevada: making the connections. San Francisco: Prostitution Research and Education [vii] http://spl.ids.ac.uk/sexworklaw/countries [viii] https://www.legislation.govt.nz/act/public/2003/0028/latest/DLM197855.html [ix] [ix] https://business.gov.nl/starting-your-business/checklists-for-starting-a-business/starting-as-a-self-employed-sex-worker-in-the-netherlands/ [x] https://foreignpolicy.com/2019/02/19/its-legal-to-sell-sex-in-amsterdam-but-dont-expect-the-same-rights-as-other-self-employed-workers-netherlands-legal-prostitution-sex-workers/ [xi] https://www.academia.edu/574175/Placing_Prostitution_Formalizing_the_Spatial-Sexual_Order_of_Amsterdam [xii] https://www.irishtimes.com/news/amsterdam-s-mayor-puts-the-squeeze-on-red-light-district-s-fat-charlie-1.1290865 [xiii] https://www.nytimes.com/2008/02/24/world/europe/24amsterdam.html?_r=1&pagewanted=all [xiv] https://www.rug.nl/research/portal/files/54718516/Post_Brouwer_Vols_Regulation_of_Prostitution_in_the_Netherlands_final_version.pdf [xv] https://www.prostituiertenschutzgesetz.info/ [xvi] https://nordicmodelnow.org/2019/01/13/prostitution-law-in-germany-regulation-for-taxation/?fbclid=IwAR25mtjd_bAOTD01z7G43ZMH_PxXKqMgtzF73eP0KlkBECf4N0Gkx0lq3jo [xvii] https://www.parliament.nz/mi/pb/research-papers/document/00PLSocRP12051/prostitution-law-reform-in-new-zealand/ [xviii] http://1425f57e-5a05-4bdc-8183-747efed61d9f.filesusr.com/ugd/7f14e6_e427c650927141b9b9a2cfed936e1ca1.pdf [xix] https://www.facebook.com/WahineToaRisingAotearoa/ [X] המקור הוא ארגון TAMPEP , ארגון המתייחס לסחר במין כעסק ועבודה לגיטימיים. המספר האמיתי עשוי להיות גבוה יותר ​ חזרה

יחסים משפחתיים וזנות # זנות והזנחה בילדות ״לאף אחד לא היה אכפת ממני אף פעם, הייתי ילדה של אף אחד״ (מתוך עדות של שורדת זנות) לא מעט נשים שהגיעו אלינו סבלו מהזנחה הורית בילדותן. הזנחה בניגוד להתעללות איננה אקט אקטיבי (כמו אלימות או שימוש מיני בילד) הזנחה היא אדישות, התעלמות, פאסיביות והעדר הגנה על ילד. להזנחה הגדרות רבות ושונות תרבותית בין מדיניות (החוקים המגדירים הזנחה שונים ממדינה למדינה) ובגלל שהיא פחות ניכרת לעין, טוענים החוקרים שתחום ״ ההזנחה הוזנח״ ושנים רבות לא נתנו עליה את הדעת מעצם היותה ״מתחת לרדאר״. לרוב היא מחולקת ל 5 קטגוריות: ״הזנחה טיפולית״ (אי יכולת לספק צרכים בסיסיים כגון אוכל) ״הזנחה סביבתית״ (סביבת מגורים מסוכנת), ״הזנחה חינוכית״ (העדר דאגה להתפתחותו השכלית של הילד ולהשכלתו), ״הזנחה רפואית״ (העדר טיפול בריאותי), ״הזנחה פיקוחית״ (מצב בו הורה מפקיר את הילד או חושף אותו לגורמים העלולים להתעלל בו פיסית או מינית, לפצוע אותו וכו׳). להזנחה פנים וצורות רבות, ואיננה מתקיימת בחלל ריק. יש חוקרים הטוענים שתוצאותיה לא פחות חמורות מהתעללות אקטיבית. חלק מהסיבות לכניסה למעגל הזנות כקטינות קשורות בכך שילדות שהוזנחו זוכות לתשומת לב מסרסורים וזנאים, ל״חום ואהבה״ , תשומת לב ומחמאות שלא קיבלו קודם. מחקר מטא אנליטי מ 2018 של מולדר ועמיתיו מצא כי הזנחה של ״העדר פיקוח״ היא הנפוצה ביותר למעלה 72% מדיווחי ההזנחה עסקו בכך. ​ ​ # זנות וזוגיות לאחר שיקום שורדות רבות משתפות אותנו בקושי לקיים מערכות יחסים זוגיות בריאות לאחר שיקום מחיים בזנות. הדבר דורש התאמצות מיוחדת משני הצדדים. מהשורדת נדרש להיות מסוגלת לתת אמון רגשי בבן הזוג, לסמוך עליו ולהתמסר מבלי להיות מופעלת מטריגרים. ומבן הזוג - להכיל, להבין את הקושי וללכת בקצב של בת הזוג. מאחר וזנות היא טראומה מינית מתמשכת, הרי שהנזקים שלה משליכים לחיי הזוגיות ויש צורך באומץ ובאורך רוח כדי לצלוח את האתגרים. בדרכה היפה כותבת לנו שורדת צעירה על הזוגיות שלה: ״הבטן שלי דלקתית, הלב שלי מוגלתי, ואתה כאן לידי, כל הזמן נוגע ואני צורחת ואתה לא מבין כשהיד שלך נוגעת באש אתה יכול שלא לכאוב? שלא לצרוח מכאב? את לא נורמלית הוזה הזויה חסרת שליטה אתה לא מבין, נכון? הכל דלקתי אתה נוגע קצת והבטן שורפת החזה שלי בוער ואני נלחמת - לא להיות שוב המובסת הגרון כהרגלו משיב לי מלחמה הופך להיות צר וחונק ניסית פעם לעצור את הנשימה? אני כן, אבל לא מבחירה האוויר נגמר כל איבר שורף וסוגר עליי עד שהגוף מביס את שרידי ההיגיון הקול דוהר מהגרון החוצה הדמעות שוטפות את כל הכאב שאי פעם נברא בתוכי. ואתה על הספה בוהה בבהלה אני מבינה - גם אני נבהלתי בפעם הראשונה״ ​ ​ # זנות ופגיעות מיניות בילדות מאימהות יש נושא שאיננו מדובר, משותק וחסוי מתחת לפני השטח, כמו כל הפגיעות המיניות. חוקרות מסויימות מקשרות בין פגיעות מיניות בילדות של אבות בבנותיהן לזנות, עדות לכך ניתן למצוא במספרים העצומים של נשים נפגעות גילוי עריות בזנות. אך ישנה פגיעה מינית שגם היא עלולה להוביל לזנות - פגיעה של אימהות בבנותיהן. פגיעות אלו פחות מוכרות, פחות מזוהות ופחות מדוברות, אך הן אינן נדירות כפי שנהוג לחשוב. פגיעות של אימהות בבנות מתרחשות לעיתים תחת מסווה של טיפול ודאגה פיסית (לדוגמא, אם הרוחצת את ילדתה). אם בשל סיבות הומופוביות ואם בשל המיתוס שכל האימהות בעולם מיטיבות ואוהבות, הנושא לא מדובר ולא מטופל מספיק והציבור אינו מודע לו. אך ככל הפגיעות גם הוא מוביל לטראומה קשה שלעיתים מגולמת בבגרות בזנות, בדיוק כמו בפגיעה מגברים. ​ ​ # מה מרגישות ילדות של נשים בזנות שנמסרו לאימוץ או גדלו באומנה? חלק 1 לפנינו עדות עצובה של אישה מרשימה המשתפת אותנו ברגשותיה. ״האישה שילדה אותי הייתה זונה. כותבת ומוחקת, מתקנת: הייתה במעגל הזנות. יושבת וכותבת בקפה באזור תעשיה בעיר בשרון, מרחק לא גדול מבית החולים שבו ילדה אותי (רוצה לכתוב "מרכז רפואי" וצוחקת בלב: פחחח רפואי. איך אפשר לרפא נפש וגוף כל כך פצועים? מלצר מגיש לי בחיוך "בוקר כל היום", חביתה וסלט חגיגי עם טחינה ולחם דגנים, ואני מחניקה דמעות בגרון, מי יודע אם אי פעם זכתה לארוחה חמה, אם בכלל היה לה ביטחון תזונתי אי פעם בחייה. היקום ממשיך להתגרות בי ומאתגר את הדמעות שכבר קשה להן ממש כשמתנגן ברקע: Home Again של Michael Kiwanuka . מעניין אם היה יום אחד בחייה שהרגישה בו בית. שקבלה בו אהבה טובה וטהורה, אהבת חינם שאינה תלויה בדבר, יום שבו חיבקו אותה בלי להכאיב או לגעת באיברים שהם רק שלה, אם שאלו לשלומה, אם הייתה לה מיטה חמה, אוכל מנחם וזיכרון אחד שעושה שמח בלב. תמיד ידעתי שאני מאומצת. רק בפעם השניה שבה פתחתי את תיק האימוץ קבלתי אישור מלא לכך שהאישה שילדה אותי הייתה חלק ממעגל הזנות. אגב, גם אז (כשאני כבר אישה בת 29, 11 שנים אחרי הפעם הראשונה שהייתי שם) זה עדיין לא נאמר מפורשות. כי גם פקידת השירות למען הילד שהכירה אותה, לטענתה, לא מסוגלת להגיד מילה כזאת. זונה זה שוליים, זה רחוק מאיתנו, זו היא, זה לא אנחנו. הטוויסט שקרה לאחרונה הוא התגלית שהסכמתי להרגיש פתאום עכשיו: זו לא רק היא שהייתה חלק ממעגל הזנות, זו גם אני שנולדתי כתוצאה מאלימות קשה ואונס. זה תקשורת בין דורית שעברה ועוברת אליי בעל כורחי, ובעל כורחה בגלל גבר או מיליון שהרגישו בעלים. שטבחו ורמסו והרסו ושברו ורצחו כל כך הרבה נפשות. כמויות של עוולות שממשיכות לקרות ואולי לא יחדלו לעולם. ועכשיו טלפון מהמוסך: "הרכב מוכן, עבר את הטסט. את יכולה לבוא לקחת אותו". אני שמחה שזה היה מהיר, פחות משעתיים שבהם הספקתי כל כך הרבה. מנתקת ותוהה אם היה לה אי פעם חופש תנועה, אם הייתה יכולה להגיע בכוחות עצמה ממקום למקום, או שהייתה תמיד חייבת את אישורו של גבר-מפלצת שקבע מתי ולאן תלך. מצאתי לפני שבועיים בערך את הספר "רחוק מהעץ – הורים וילדים והחיפוש אחר זהות", של אנדרו סולומון. אני קוראת בו בשקיקה וביגון בו זמנית, מוצאת מילים של מחקר שבאותה עת שנותנות ידיעה שמחזקת ביטחון, גם מטלטלות ומרסקות את נפשי שכל כך כמהה לדעת עוד ועוד ועוד. והמחשבה על כמויות העוולות שקורות בעולם הזה לא נותנת מנוח. אפילו המחשבה על זה שהיא כבר מתה ולא מרגישה כלום והסבל שלה פסק- לא מרגיעה, כי מי יודע מה גרם למותה וכמה סבלה ברגעיה האחרונים. היה בכלל מי שיקבור אותה בכבוד? שייתן לה נשיקה אחרונה על המצח שניה אחרי שנשמה את נשימתה האחרונה? שיגיד מילים אחרונות לפני הפרידה הסופית? שיבוא לטאטא את המצבה? מי בכלל דואג למצבה ראויה במקרים כאלה? לפעמים אני רוצה למות איתה רק לרגע אחד, להכנס בחזרה לרחם שלה ולבקש שהכל יפסק, שיפסיקו להכאיב לה, שינחו לה. אני רוצה שננוח יחד ושהכל יירגע שניה. רק לרגע אחד. מבקשת חשבון, הדמעות כבר לא מצליחות להחזיק. סוגרת. אחזור בהמשך״. ​ חלק 2 בהמשך לפוסט הקודם אותו כתבה בתה של שורדת שנלקחה לאימוץ, להלן המשך תגובתה: ״מתחילה בלהגיד תודה. תודה על כל לייק, לב, אימוג'י בוכה או מחבק. תודה על כל תגובה ותגובה. קראתי הכל, ראיתי כל לייק. הרגשתי גם את חברות הקהילה שהן חברות שלי ומכרות בחיים שמחוץ לפייסבוק ולא הגיבו כדי לשמור על פרטיותי. ראיתי גם את מי שביקשה אישור להוציא את מה שכתבתי מחוץ לקבוצה ולהפיץ את זה לטובת יחסי ציבור והעלאת מודעות. חשבתי על זה הרבה, והחלטתי שאני צריכה את הזמן שלי לעשות את זה בדרך שלי. מבטיחה שהתיקון והריפוי יעשו, העולם ידע. האימא הביולוגית שלי הביאה אותי לעולם הזה כדי לעשות תיקון, וזה חזק ממני. בחלקו זה אפילו לא קשור אליי, אני רק הכלי, הצינור, להעביר את זה הלאה. ׳לא, אנ'לא מצאתי עוד את התשובות, רק מחפש בתוך הזכרונות שלי מקום [...] לא, אנ'לא שכחתי מאין באתי ולאן אני הולך, אם התרחקתי, זה כי חיפשתי מקום למענך׳ (מקום, חנן בן-ארי). בוכה בכי של התפרקות בכל פעם כששומעת את חנן בן-ארי שר את זה. גם אם זה כמה פעמים באותו יום. בעצם, אף פעם לא שכחתי אותה. גם כילדה כשעוד לא היה לי מושג מדוע נמסרתי לאימוץ, גם כשפתחתי את תיק האימוץ וגיליתי שברירי מידע. המחשבה על הסבל שסבלה, על החיים הבלתי אפשריים שהיו לה, לא מרפה. ופתאום, ברגעים ביום שאפסו כוחותיי, כשאני עצבנית, עייפה וחסרת מוטיבציה, אני חושבת ששווה לי לתת עוד מאמץ אחד קטן. בשבילה. כי גם אם אין לי כוח להכנס לאוטו ולנסוע לעבודה, או שקשה לי לשכנע את בני אהובי מחמדי לעשות משהו, אני עוצמת שניה עיניים וחושבת עליה. שאני עושה את זה בשבילה. כי לה לא היה חופש תנועה, בטח שלא אוטו. אני קמה בבוקר והולכת לעבודה, משאירה את הלב שלי רך ופתוח, הכסף שהרווחתי הוא רק שלי. אף אחד אף פעם לא ייקח לי אותו. הבן שלי הוא שלי. לתמיד. כל הזמן, לא משנה מה. אף אחד לא ייקח לי אותו. הוא ישן איתי, הוא מתעורר איתי, הוא אומר לי: אמא, אותך אני אוהב הכי הרבה מכל האנשים בעולם. בחיים אני לא אפסיק לאהוב אותך! תזכרי את זה עד סוף ימי חייך!". ככה הוא אומר לי. ויחד איתו יש לי עוד משפחה וחברים וחיים שלמים, שלה לא היו. אז החיים שלי תותים. בזכות ההורים שלי שחיכו כל כך הרבה שנים עד שקבלו אותי, ונתנו לי עולם ומלואו. אבל גם הרבה בזכותה. וחוץ ממני היו עוד ילדים שילדה ונלקחו ממנה, בין אם על ידי הממסד ובין אם המוות לקח. והמחשבה על להיות אמא לכל כך הרבה ילדים שאינם איתה. המחשבה על זה שלא בטוח אם ידעה מי הם אבותיהם של כל אחד מהילדים. אבל מה זה משנה אם הם מפלצות בדמות אדם, אם הם התגלמות הרשע. המחשבה על הצעקות והאלימות, הבכי, הרעב שספגנו אחיי ואחיותיי הביולוגים ואני תוך כדי שאנחנו ברחם. אפילו עוד לפני שיצאנו לאוויר העולם ההזוי הזה. כל זה לא נותן מנוח. זה לא הגיוני, זה לא אנושי. זה לא יכול להיות!!! בעמוד 539 בספר "רחוק מהעץ – הורים וילדים והחיפוש אחר זהות", של אנדרו סולומון, יש ציטוט של אישה שמתארת איך נציג הממסד יעץ לה לא לדווח על כך שהילד הוא בן-גזעי, ולא לדווח על השימוש שלה בסמים, כדי לא לצמצם מועדים פוטנציאליים לאימוץ. זה מטריף אותי כרעיון, ויותר מזה- כי זה אישי. זו אני. יש סבירות גבוהה שזה מה שקרה לאימא הביולוגית שלי איתי ועם ילדים אחרים שילדה. איך זה יכול להיות?? איך יכול להיות שמישהו, גבר, נציג הממסד, לוקח על עצמו אחריות על חיים של כל כך הרבה אנשים? איך יכול להיות שתינוק נולד בקריז ולא מטפלים בו כי זה לא דווח? בעמוד 535 כתוב, שאימהות בעולם העתיק ובימי הביניים היו רשאיות להפקיר את ילדיהן שנולדו כתוצאה מאונס- למות. אולי זה קצת מרגיע שאחד מאיתנו מת. עדיף למות מהר ולהעלם מתופת כזו שנולדת אליה. אבל איך הוא מת? מישהו לא היה יכול לסבול בכי של ניובורן כשהוא אונס את האימא אז הוא הרג אותו? הוא מת מרעב וקור? מי בכלל קובר תינוק כזה? איך קוברים תינוק כזה? היא ידעה איפה הוא? אין לי מושג. ​ ​ # האם נשים בזנות משחזרות מודל הורי רע לילדיהן? רבות מהנשים בזנות גדלו כילדות אצל אימהות פוגעות במקרה הרע או לא מתפקדות וחסרות אונים במקרה הפחות נורא (ישנן גם אימהות מיטיבות, אך זה נדיר יותר). לגדול בצילה של אם כזו לא מייצר מודל הורי מוצלח לבת שבגרה ואותות הקשר של השתיים והשפעתו מהדהדות בנשים לכל החיים. עם זאת, אין זה אומר דבר וחצי דבר על ההורות של שורדת הזנות. נשים בזנות יכולות להיות אימהות נפלאות, מגוננות, מעניקות ואוהבות השואפות לתקן כל מה שחוו כילדות ולאפשר ילדות נורמלית ונעימה לילדיהן. מנגד ישנן גם כאלו שישחזרו את ההורות שלהן : יזניחו ויתעללו. אין לדעת ואין לצפות מראש כיצד תתפקד אישה כאם, וכל השערה כזו עושה עוול לנשים. במילים אחרות: היותה של אישה בזנות, בת לאם פוגענית, איננה מהווה עדות חותכת לאמא שהיא בשום צורה. *הפוסט נכתב בשיתוף ב׳, שורדת חברת קהילתנו. ​ ​ # זנות ובדידות בחגים וככה כתבה לנו השבוע שורדת: "לא תהיה זונה בבית הזה" אמרה לי אמא שלי. אני לא עושה חגים אצל המשפחה. אפשר לומר מגיל 18 הלכתי אולי איזה ארבע פעמיים. היום חייגתי לאמא שלי לדעת למה אני לא מוזמנת לחגים (לא שהתכוונתי ללכת.. אבל בכל זאת) אמרה ״את לא יכולה להתערבב במשפחה, יש ילדים בבית ואחים שבנו משפחות, זה לא בריא לאף אחד להתקרב אליך. את לא יכולה להתערבב שאת במצבך״. כל עוד אני בזנות כנראה אני מדבקת במשהו. אמרתי לה שאולי חום ומשפחה היה יכול להיות מניע להוציא אותי מסמים וזנות, אמרתי את זה כדי לגעת בה. הבדידות של החגים מגיעה מההרגשה הזאת שנותנים לי.. כאילו אני מצורעת״ פסח בכלל, וליל הסדר בפרט, מסמל בשביל רבות ורבים מאיתנו אווירה של חגיגיות, משפחה, ארוחות חג ואחווה. יחד עם זאת, קיימות בקרבנו נשים רבות שתקופה זו הינה לא חג ובטח לא שמחה. עבור נשים אלו, חגים בכלל, וחג הפסח בפרט מהווים תקופה המסמלת עצב, כאב, בדידות, ניכור ואובדן. שורדות זנות רבות נמצאות בניתוק ממשפחתן- בין אם ביוזמתן ובין אם ביוזמת המשפחה. עבורן המשפחה היא לא המקום הבטוח, האוהב והמוגן, אלא המקום שיותר מכל פגע בהן, הפקיר ובגד. ייתכן ונורא מכך הוא שלא די בהוויה של הימצאות ללא משפחה בעולם, רבות מהמשפחות הנ"ל גם מתנכרות לנזק שהן עצמן גרמו לו, מכחישות את הפגיעה ומאשימות את השורדות כי הן אלו הפגומות, החולות והבעייתיות. כך, על השורדות מוטל מסע כפול- גם ההתמודדות עם עצם היעדר המשפחה בתקופה שכולה משפחתיות וחג, זאת לצד הידיעה כי באותן שעות של ערב החג, בהן יהיו לבדן, בעוד רוב העם חג סביב שולחן החג- גם משפחתן תסוב סביב שולחן החג- תהנה, תחגוג ותאכל מאכלי חג, ובעיקר תתנהל כאילו הכל כשורה- זאת מבלי לחשוב עליהן כלל- כאילו דבר לא קרה. לאור זאת, עבור שורדות רבות הימים שלפני פסח מהווים את אחת התקופות המורכבות והקשות בשנה- כשליל הסדר הוא השיא של כך. דעו שאנחנו אתכן במחשבותינו *הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו. ​ ​ חזרה למידע והסברה

שיקום # זנות ושיקום ״אמיתי״ האם סיום לימודים מתקדמים ומציאת עבודה בשוק החופשי משמעם שיקום ופתיחת דרך חדשה בחיים? אחת הטעויות הנפוצות החוזרת שוב ושוב הינה ההנחה כי באם מישהי סיימה לימודים אקדמיים/ מקצועיים ומצאה עבודה בתחום לימודיה, אזי היא החליטה לבצע "שינוי" ועמדה בהחלטתה בהצלחה. נראה כי הסיבה לאמונה זו נובעת מתוך תפיסה חברתית שגויה כי זנות היא עניין של קושי כלכלי בלבד, ועל כן- הדרך לצאת מזנות היא לאמץ אורך חיים ״נורמטיבי״- כמו עבודה הגונה ולימודים מתקדמים. למעשה, לא מעט נשים, בשל מנגנוני הדיסוציאציה שאימצו עוד בילדותן, ואפשרו להן לתפקד לצד מציאות של התעללות והזנחה- גם בבגרותן מסוגלות, לפחות לתקופות מסוימות בחייהן, לחיות חיים כפולים. כלומר, חיים הכוללים הימצאות בעולם הזנות לצד ניהול חיים נורמטיביים של לימודים מתקדמים או עבודה. חשוב לנו להבהיר כי גם אם אישה יצאה מעולם הזנות, והצליחה חרף כלל הקשיים להשתלב באקדמיה או בעבודה שנחשבת מכובדת- גם אז הדבר אינו בהכרח מעיד על שיקום. גם לאחר יציאה בפועל מעולם הזנות, הקשיים הנפשיים עמן נשים נאלצות להתמודד הינן עמוקים ורחבים- וגם אז, המון פעמים מה שמאפשר את התפקוד הינם מנגנוני הניתוק- המאפשרים להציג תפקוד מופתי גם כשהעולם הרגשי מפורק. אין בדברינו לשלול מי שלומדת או עובדת כחלק משינוי עמוק וכחלק מתהליך שיקום משמעותי, אך כן ברצוננו להדגיש כי זנות היא פגיעה באמון , בקשר בין אדם לסובבים אותו. על כן שיקום (שיקום ולא שינוי!) אמיתי, כזה שמייצר שינוי שאינו למראית עין, חייב לכלול הרבה יותר מ״שיקום תעסוקתי״ או סיוע כלכלי- אלא הליך רגשי מעמיק ומלווה חיים- אשר יסייע לבנות את העצמי מהריסות העבר, וכמו גם יסייע לנסות לשקם את האמון בעולם. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. ​ ​ # זנות ועזרה בין אם הנכן נמצאות פרק זמן קצר בקבוצה, ובין אם כבר שנים, בוודאי קראתן פוסטים שונים- של עדויות מגוף ראשון או פוסטים לבקשות עזרה. מפוסטים אלו פעמים רבות משתקפת המצוקה החריפה, הקונקרטית והרגשית, בה מצויות שורדות פעמים רבות. לאור הקושי הרגשי שפוסטים אלו מעוררים בקוראות, פעמים רבות האינסטינקט הוא הרצון להיחלץ לטובת האישה, לא לעמוד מנגד ולהוציאה ממעגל הזנות. יחד עם זאת, יש לזכור כי קבלת סיוע הינו עניין מורכב. ניתן להניח כי רבות מכן יוכלו להבין את המורכבות הכלולה בקבלת עזרה, ואולי אף להזדהות עמה- אך עבור נשים בזנות, קבלת עזרה הינה פעמים רבות קשה בהרבה ביחס לאוכלוסייה הכללית. קושי זה נובע משום שרבות מהנשים בזנות איבדו אמון בסיסי- הן בבני אדם, והן ביכולת לאפשר לעצמן, או אף לדמיין, עתיד אחר. רבות מהן לא מכירות מציאות בה מישהי יכולה להיות שם בשבילן מבלי לבקש דבר בתמורה, ובשל האמון הפגוע ביחס בעולם- הינן מתקשות לקבל מחשבה זו. לכן אנו בקהילה מקפידות ללכת ״בקצב שלהן״. כלומר, משתדלות לא ללחוץ, כאשר המסר המרכזי אותו אנו מעבירות הוא ״אנחנו כאן. כשתרצי- אם תרצי, נדע לחבר למי שצריך כדי לצאת מהעולם הזה״. חלק מהן לא מעוניינות בשיקום- בשלב ספציפי או בכלל. חוסר היענות זו משאירה אותנו לרוב מתוסכלות וחסרות אונים. אולם, בד בבד אנו גם מבינות עד כמה המסע הזה קשה, ארוך ומפרך. לכן, אנו תמיד ממשיכות לתת יד וללכת עם כל אחת בקצב שלה. נתינת היד הזו, היא פעמים רבות זו שמוכיחה מה שלרוב כבר ניתן אף להעז לחלום- שיש מקום בעולם של קבלה לא מותנית בדבר, של בית ושל גב- שכל עוד האישה תרצה, היא לא עוד לבד בעולם. מעניין הוא שלעיתים דווקא עצם הנתינה עצמה, ללא כל דרישה, היא זו שמשיבה- ולו במעט- את היכולת להאמין במה שלעולם לא היה קיים או נגיש בעולמן. גיבוש יכולת זו, על אף שאינה מטרה מוצהרת של העמותה, היא זו אשר פעמים רבות מאפשרת בהדרגה את פתיחת הדלת לחיים אחרים, לתקווה ולאמונה- בבני אדם, ובעולם בכלל. * פוסט זה נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו . תודה לך. ​ ​ # זנות ובני זוג בתהליכי שיקום הפעם נקדיש את הפוסט הזה לתפקידם של בני (או בנות) זוג בתהליך שיקום של שורדות זנות. אנחנו יודעות שלא מעט שורדות מבקשות מבני הזוג להכנס לקבוצה הזו ולקרא פוסטים כדי להבין אותן טוב יותר. הפוסט הזה עבורכם (ן). אנחנו לא מאמינות באגדת ה ״אביר על הסוס הלבן, זה שמציל אישה״ - למעשה אף אחד/ת לא יכול להציל אף אחד/ת בהקשר לזנות, אם האדם עצמו איננו רוצה, יכול ומסוגל לקבל עזרה. יחד עם זאת, חשוב לנו לומר שתמיכה בבת הזוג מהווה מרכיב קריטי בהשתקמות של שורדת. אז איך תומכים? ​ להלן מספר עצות: לא שופטים ולא מזכירים את העבר בזנות במונחי ״את בחרת״, ״את רצית״ - אלא: ״אלו היו נסיבות חייך, ניסת לעזור לעצמך באופן שבו יכלת וידעת, בכלים שהיו לך״ לא מאיצים בבת הזוג: ״יאללה עבר, מה שהיה - היה״ לטראומה יש את הקצב שלה, לוקח זמן לעבד את העבר, להיות מסוגלת לעבד ולשתף.בכל הקשור למיניות - מבינים ומכבדים את המרחב, מכילים את הטריגרים ונזהרים ככל הניתן. תקשורת כנה היא המפתח: לעודד את בת הזוג לשתף מה מתאים ומה לא. כדאי לקבל יעוץ ספציפי מקצועי בנושא המורכב הזה. לא מתביישים בעברה של בת הזוג, אבל בהחלט לא מספרים את סיפורה ללא רשותה. אלו הם חייה והיא זאת שתחליט למי לספר, איך ומתי - והכל בשליטה שלה.להימנע מלחקור ולשאול, להעדיף לומר: ״אם תרצי כשתרצי אני אקשיב לך, אני כאן״. אנו מעודדות אתכם להיות שותפים פעילים במסע של בנות הזוג שלכם. *הפוסט נכתב בשיתוף א׳ , שורדת חברת קהילתנו. ​ ​ # השנה הראשונה מחוץ לזנות תהליך שיקום מזנות דומה במהותו לגמילה מהתמכרות. כל הרגלי החיים משתנים: האנשים מסביב, סדר היום, השגרה משתנה. הכל. ״זה לא פשוט לשנות את החיים מקצה לקצה, מרגיש לפעמים שזה על גבול הבלתי אפשרי״ שיתפו אותנו שורדות . לא מעט ״מעידות״ מתרחשות בעיקר כשיש ״דחפים״ פסיכולוגים לחזור לשם , טריגרים מסויימים שצפים ועולים או שישנו צורך כלכלי ששולח שוב לעולם הזה. לשמחתנו ככל שהזמן עובר ללא זנות קל יותר להתגבר וזה הופך ממשימה שמרגישה ״כמעט בלתי אפשרית״ ל ״אפשרית״ . מאחלות בהצלחה לכולן , שולחות חיבוק וכוחות במסע המורכב הזה. אתן לא לבד ​ ​ ​ חזרה למידע והסברה

שאלות ותשובות – חוק איסור צריכת זנות שאלות ותשובות בנוגע לחוק לאיסור צריכת זנות מטעם אגף דוברות, הסברה ותקשורת של משרד המשפטים. 05/07/2020 מה קובע החוק החדש? חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), תשע"ט-2019 קובע שמי שצורך זנות או מנסה לצרוך זנות עובר עבירה פלילית. מדובר בעבירה חדשה שמתווספת לעבירות הפליליות שכבר קיימות בחוק העונשין בהקשר לתופעת הזנות בהן צריכת זנות מקטין, סרסרות, פרסום שירותי זנות והחזקת מקום לשם זנות. מה המטרה המרכזית של החוק החדש? להביא לצמצום הזנות בישראל ומיגורה עד כמה שניתן באמצעות קביעת איסור צריכת זנות, כחלק ממהלך משולב הכולל פעולות אכיפה, חינוך והסברה לציבור והרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות (תכנית השיקום והטיפול), מתוך הכרה במאפייניה הפוגעניים של הזנות ובנזקים הכרוכים בה. למה החוק מעניש את צרכני הזנות ולא את העוסקים בזנות? התפיסה המנחה של החוק היא תפיסה שמי שנמצא/ת במעגל הזנות הם קורבנות, ועל המדינה לסייע להן/ם. כלומר החוק יאסור צריכת זנות, אך לא תהיה ענישה כלפי א.נשים שיעסקו בזנות. תפיסה זו אופיינית ל"מודל הנורדי", הקיים במדינות כמו שבדיה ונורבגיה. בהתאם, לצד חקיקת החוק ופעולות האכיפה, התקבלה החלטת ממשלה המקצה משאבים משמעותיים למשרדי הבריאות, הרווחה והחינוך לשם גיבוש מענים מתאימים לסיוע, טיפול ושיקום העוסקות בזנות וכן לקידום מודעות ציבורית וחברתית. מה תהיה הענישה למי שיעבור על החוק? על פי החוק החדש, עבירה על חוק איסור צריכת זנות היא עבירה שניתן להטיל בגינה קנס מנהלי בסכום של 2,000 ₪. במקרה של עבירה חוזרת, קנס זה יוכפל ויעמוד על 4,000 ₪. יש לציין כי מי שהוטל עליו קנס יוכל לבקש לנהל משפט במקום לשלם את הקנס. במידה והעבירה תבוצע בנסיבות מחמירות או מספר פעמים רב (החל משלוש פעמים ומעלה), יהיה ניתן להגיש כתב אישום פלילי נגד אדם שצרך זנות, ובסיום המשפט ניתן יהיה להטיל עליו קנס עד לסכום של 75,300 ₪. במקרה של צריכת זנות מקטין, חוק העונשין קובע כבר היום כי זו עבירה שניתן לגזור בגינה עונש של חמש שנות מאסר. כיצד תתבצע האכיפה? האם שוטר יוכל להחליט על הטלת קנס ברגע זיהוי ביצוע העבירה? כן, המשטרה תבצע את האכיפה באמצעות שוטרים, בלשים וחוקרים שהוכשרו למטרה זו ועברו הדרכה והכנה מותאמת לחוק החדש. על פי החוק, שוטר יהיה רשאי להטיל את הקנס על אדם שנמצא כעובר את העבירה של צריכת זנות או ככזה ששוהה במתחם בו ניתנים שירותי זנות. האם העבירה תירשם במרשם הפלילי של האדם שיוטל עליו קנס? הדו"ח יירשם במרשם מנהלי פנימי שמנהלת משטרת ישראל, שנערך לצרכי מעקב פנימיים של המשטרה, למשל במצב של עבירה חוזרת. כמה נשים/גברים עוסקים בזנות בישראל? כ-14,000 נשים, בהן כ-11,500 בגירות וכ-1100 קטינות, וכ-550 גברים, בהם כ-40 קטינים. על פי נתוני הסקר הלאומי שבוצע עבור משרד הרווחה והמשרד לביטחון פנים בשנת 2016, רק 7% משירותי הזנות בישראל ניתנים בזנות רחוב, כשמרבית זירות הזנות פועלות במסגרות שונות תחת קורת גג כגון דירות דיסקרטיות, בתי בושת, מכוני עיסוי וכיו"ב. מה הם המענים שיינתנו לנמצאים/ות במעגל העיסוק בזנות? הממשלה התחייבה לשורה של מענים שיינתנו לעוסקות ועוסקים בזנות בתקציב כולל של 90 מיליון שקלים, אשר חלקם כבר החלו לפעול באמצעות משרדי הרווחה, הבריאות והחינוך. תכנית השיקום והטיפול לעוסקים/ות בזנות תכלול בין היתר: סל מענים גמיש בסך כ-10,500 ₪ לפרט, בו הושם דגש על טרנסג'נדריות, כולל מענים לסיוע בחובות, צרכים רפואיים, דיור זמני ומענים נוספים; הקמת מרכזי יום בירושלים ובתל אביב למענים לצרכיהם של העוסקים בזנות; דירות שיקום לאימהות ודירות מעבר; הפעלת תכנית מניעה, חינוך מניעתי לנוער; חלופת אשפוז לנשים על פי הצורך; זאת, לצד תכניות גמילה לגברים שמכורים לצריכת זנות, ומענים נוספים. * הנתונים מתוך הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל שנערך עבור המשרד לביטחון הפנים ומשרד הרווחה בשנת 2016 חזרה

תרבות האונס # גוף האישה כמוצר צריכה אחת הבעיות המרכזיות בזנות היא התייחסות לגוף הנשי כסחורה. הגוף מפורק לחלקים חלקים (״אז איך החזה שלה? ואיך התחת?״ שואל צרכן הזנות ומרשה לעצמו ביקורת כאילו נכח במסעדה ״זה גדול מדי ואני הזמנתי קטן״)/ הסובייקט הופך לאובייקט. אין זה משנה איך מישהי מרגישה היום, אם היא רוצה או לא רוצה, עייפה או עצובה, עצבנית או רעבה - שום משמעות להיותה אדם. נשים בזנות הן אוסף של חלקים גדולים או קטנים, לבנים או שחורים, מתאימים או שלא. # בדיחות על זונות אולי אנחנו ״מייבשות״ ו״כבדות״ פמיניסטיות ממורמרות שלא מבינות בדיחה טובה, אבל מודות שקשה לנו לשמוע כיצד צוחקים על אחיותינו. אנחנו בקהילה לעולם מצטמררות מהשאלה של המילה זנות לצורך ביטוי גנאי, צחוק או זלזול - כגון ״בית זונות״, "זונות", "אמא שלך זונה" או הגדרת הזנות כ״עבודה קלה״ ששכרה בצידה. דרכי התבטאות אלו, שכה התקבעו כחלק משפת הסלנג היום- יומית חמורות ודורשות התייחסות כשלעצמה, אך לדאבוננו, לא בזאת תם העוול שנעשה, ובמרוצת השנים- בצל העלבון והבושה ובהיעדר ההגנה מצד החברה- סלנג הלעג זלג, העמיק והתפשט- מעבר לשפת גנאי, גם לבדיחות של ממש להנאת הציבור. האם מדובר בתופעות פסולות באותה מידה? או שקיים כאן פן נוסף של העמקת הפגיעה? מביאות מדבריה של ״שלגיה״ שלנו, שורדת חברת קהילתנו: ״לקללות ולשמות גנאי אני כבר רגילה, כלומר- התרגלתי, לא כי זה נורמלי- אלא כי החברה חולה, אבל כשיש את הבדיחות האלה ששואלים מה זונה צועקת כשפוגעים בה (למי שלא מכירה: הצילו, פורצים לי לעסק)- וכולם צוחקים. לזה מעולם לא הצלחתי להתרגל- כנראה כי כאן זה לא רק ביזוי ודה הומניזציה של מי שכלואה שם, אלא בגלל שמהות הבדיחה נשענת על ההבנה שברור לכולם שזנות לעולם לא תוכל להיות עסק או מסחר- ועדיין, עדיין, במקום להוקיע את התופעה- עדיין, למרות הכל- גם כשהאמת ברורה, עדיין נראה כל כך טבעי והגיוני לכולם שאני, אני היא המושא ללעג, אני המושא לעלבןן ולבדיחה״ # האם סרוגייט זו זנות האם אפשר להשתמש בזנות כפרקטיקה טיפולית? ובכן זו שאלה מעניינת שעלתה לאחרונה ברשתות בעקבות אם ששלחה את בנה הסובל מאוטיזם לקבל שירותי מין בתשלום. מודות שסוגיית הסרוגייט העסיקה אותנו לא מעט , אבל את התשובה הטובה ביותר קיבלנו מ ד׳ ,שכתבה לנו כך: ״אני שורדת זנות וברור לי לגמרי שסרוגייט זו פרקטיקה טראומטית שאין הבדל מהותי בינה לזנות. לא במקרה אנחנו לפעמים פוגשות שורדות זנות שהתחילו שם. זנות אינה טראומטית בגלל הסטיגמות שלה, אלא כי אף אדם לא יכול להכניס לתוך הגוף שלו איברי מין של זרים שהוא לא נמשך אליהם בלי להשתגע מזה. יחסי מין יכולים להתקיים בלי אהבה אבל לא בלי משיכה. זה שאותה סרוגייט צריכה לשכב עם אנשים עם בעיות ממש לא הופך את העניין לקל יותר. זה רק עוד יותר תובעני ומתיש. כל אחת מאתנו מעדיפה זנאי רגיל שמחדיר מוציא והולך על פני מסכת מייגעת של ניהול רגשות וזיוף. לא אכפת לנו האם לסרסורית יש דוקטורט. לא אכפת לנו האם זה ״בפיקוח״, הפיקוח הזה מפקח על ניצול מיני ממוסד אז מה הוא שווה. כשאת צריכה לשכב עם אדם שאף אחד אחר לא רוצה לשכב אתו, בלי שמץ משיכה מינית - זה מגעיל ומצלק. אל תברחו לקלישאות ״זה מפוקח״, דמיינו את עצמכן במצב הזה״. * הפוסט נכתב בשיתוף ד׳ , שורדת זנות חברת קהילתנו.. # זנות וסרסור של נשים בנשים מקובל להניח שרק גברים מסרסרים בנשים ואילו אנחנו מקבלות גם עדויות של נשים המספרות לנו על סרסוריות, אכזריות ורעות בדיוק כמו הגברים. לעיתים מדובר בנשים שהיו בעברן בזנות ו״טיפסו״ בשרשרת ההיררכיה , לעיתים מדובר בהזדהות עם פוגע ו״החלפת תפקידים״ ולעיתים מדובר בנשים בעלות קווי אופי פסיכופתיים, ולעיתים הפגיעה מגיעה בדיוק ממי שאמור להגן - מאימהות. לפנינו עדות (קשה מאוד!!) של שורדת שאמה סרסרה בה. חשוב לה להציף את הנושא ושעוד נשים יפנו ויספרו את הסיפור שלהן וידעו שהן לא לבד: היו בתוכי 1080 גברים כל שלושה חודשים, ספרתי כל אחד מהם, כל יום 20. 350 שקל, כנס לחדר תתפשט ואני באה 200 לסרסור ו150 לאמא סיימתי , הבא בתור בבקשה קראו לזה תקתוקיה כל 10 דקות אחד יוצא ואז הבא נכנס חייב לעמוד בקצב 5 לקוחות בשעה, אין לי זמן לנשימה ובשעות האחרונות כבר לא הייתי מסתכלת עליהם, קודם הכסף, כנס לחדר , תתפשט ואני באה מחשיכה את האורות ומסתכלת לתקרה בזמן שהדמעות כבר זולגות. רק שיסיים כבר רק שכבר יגמור. שיבוא הבא בתור, הייתי סופרת מהתחלה כל יום כמה נשאר לי כדי לסיים יום עבודה. וכשהיה מגיע ה20 כבר הייתה נעצרת לי הנשימה. חדירה אחרונה, ואני יכולה לקחת בשקט את הראש ולהניח אותו במיטה החולה ולחכות ליום הבא. וכל יום אותה ספירה, נשאר עוד קצת , רק עוד 7 וסיימתי. רק עוד 3 וכמעט הלכתי וכמה שאימא מרוצה, גאה בי אני ילדה כל כך טובה אני מצילה אותה , נותנת לה אוויר לנשימה. אני זונה טובה, עכשיו סוף סוף אני אהובה״ # זנות בקהילה חרדית הרבה מתפלאים/ות כיצד יתכן שתתקיים זנות באוכלוסייה יראת שמיים?! ובכן… מסתבר שמנוולים יש בכל מקום ובכל קהילה ואין לכך שום קשר לתפיסות אמונה או מוסר שאותה קהילה חושבת על עצמה. לעיתים נשים בוגרות, חרדיות וגרושות נתפסות אצל חלק מהגברים ״מותרות״ מאחר והן אינן בתולות ואינן ״אשת איש״. אנחנו יודעות שלא מעט חרדיות גרושות כאלו מקבלות הצעות למין בתשלום מגברים חרדים. במקרים מסוימים אותן נשים מטופלות בילדים, משוועות לכסף - והרי זו הזדמנות לנצל ״חוליה חלשה״. חשוב לציין שאנחנו שואפות להמנע מהכללות על אוכלוסיה או קהילות שלמות, אך מאידך הכללות תקפות לכל הכיוונים - אין מקום לחשוב שיש קבוצות נעלות יותר, בהן לא מתרחש ניצול מיני של גופה של אישה. # זנות, אונלי פאנס ושאר אתרים דומים מה רע בקצת תמונות פרובוקטיביות שעושים מהן כסף?! מה אנחנו הפמיניסטיות המורמרות רוצות מנשים שעושות זאת מבחירה?! ובכן, אין לנו דבר נגד הנשים, יש לנו הרבה נגד מי שצורך זנות, ואונלי פנס היא פלטפורמת שידול לזנות. מושגי ״בחירה״ הם מושגים מורכבים ולא מעניינים באמת. מה שחשוב הוא דיון על נזקים. האם לעובדה שמישהי שולחת תמונות עירום פרובוקטיביות מאוד לאדם זר (תמיד זה יהיה סופר קיצוני כי לתמונות ״צמחוניות״ אין ביקוש) יש השלכות? התשובה היא ברור שכן!! הנשים משתפות אותנו שהן כל הזמן נדרשות לחצות יותר ויותר את הגבולות שקבעו לעצמן ומאבדות באופן נפשי את ההגנות המעטות על פרטיותן. הפלישה למרחב אישי איננה וירטואלית בלבד. היא מתבטאת במציאות היום יומית ויוצרת נזק טראומטי אמיתי. * הפוסט נכתב בשיתוף ״חן״, שורדת חברת קהילתנו. # נשים בזנות ותקשורת עם גברים זרים רבות מאתנו טוענות (ובצדק) ש״לא כל הגברים״. ישנם גברים טובים, שלעולם לא ידמיינו אפילו לנצל נשים. עם זאת, רבות מהשורדות מספרות שהן מתקשות להסתובב במרחב הציבורי ולהתהלך ללא חשש שיש גברים בסביבה (קול של גבר, מראה של גבר - הכל טריגרי) . המשמעות היא לפעמים שאי אפשר לדוגמא להיכנס למעלית עם גבר זר, לשוחח עם גבר בטלפון וכו׳. יש אף שנמנעות מלהשתתף באירועים משפחתיים. כל זה תולדה של טראומת הזנות והפגיעות המיניות. שורדות רבות מוצאות עצמן אף ״מתנתקות״ (מונח המתאר דיסוציאציה נפשית) כשהן פוגשות בגברים. אנחנו מבקשות לגלות רגישות לרגישות שלהן: לכל מי שפוגשת שורדת להודיע מראש ככל הניתן אם יש גבר בסביבה ולהכין אותן נפשית, לבקש רשות לשתף גבר במרחב שלהן וכו׳ ככל הניתן. * הפוסט נכתב בשיתוף ״ענבל״, שורדת חברת קהילתנו. # זנות וכסף תרבות האונס, המעצבת בקנה מידה רחב את דעת הציבור, פעמים רבות נוהגת להביא אותנו לחשיבה שגויה כי נשים בזנות מרוויחות סכומי עתק וחיות חיי עושר. לעיתים, על מנת להוכיח את צדקתם של המצדדים בעמדה זו הם נוהגים לספק נתוני "הכנסה" אפשרית מזנות. עם זאת, הצגת נתונים יבשים אינה אלה עיוות המציאות כפי שזו מתקיימת הלכה למעשה בעולם הזנות. גם אם נתעלם מגניבת הכסף על ידי המסרסרים או ניצול מצד גורמים אלימים אחרים, ונניח כי מדובר ב'הכנסה נאה', אנחנו ב״לא עומדות״ נתקלות בעדויות רבות של נשים שאינן מצליחות לחסוך את הכסף ולהתנהל מולו באופן 'רגיל'. יתרה מכך: לא מעט מהן שקועות בחובות כלכליים כבדים. על כך פעמים רבות נראה רבים כותבים כי לנשים אלו יש כשלים מוסריים, אי יכולת לדחות סיפוקים או לחלופין יהיו כאלו שיטענו כי כל מה שנשים אלו צריכות זו הכוונה כלכלית נכונה. אך האם בכך מדובר? האם במקורות אלו טמון פרדוקס ב'הכנסה הגבוהה' אל מול נתוני העוני בהן נשים בזנות חיות בפועל? אנו טוענות כי התמונה שונה. ראשית, רבות מהנשים מרגישות שכסף המגיע כתוצאה מזנות הינו ״כסף מלוכלך״. דהיינו, כסף שצריך להיפטר ממנו- ורצוי מהר ככל הניתן. שורדת פעם שיתפה אותי שהעלתה באש שטר של 200״ שקיבלה מלקוח כי הרגישה שזה כסף מטונף. שנית, חלק גדול מהנשים בזנות מרגישות צורך לפצות את עצמן נפשית אחרי אקט הזנות. פיצוי רגשי זה מתבטא פעמים רבות בהוצאות כספיות על חוויות או מוצרים המוגדרים כ'מותרות' (בגדי מותגים, ארוחות פאר וכו׳). כך שיתפה אותי שורדת כי אחרי משמרת במכון היא מוכרחה לקנות לעצמה משהו יקר על מנת להרגיש שהכל היה שווה את זה. זאת ועוד, חלק רב מהנשים זקוקות לאלחש את עצמן בזנות באמצעות סמים ו/או אלכוהול- אשר עולים כסף רב. כמו כן, עבור חלק מהנשים, בעיקר (אך לא בהכרח) נשים המגיעות מבתים בהן חיו בעוני ומחסור, כסף מזומן ומידי יוצר בלבול בכך שנותן תחושת עושר מזויפת- וצורך לפצות על החסך בו חיו כל חייהן. אנחנו מניסיוננו בעמותה רואות כמה אין ברכה בכסף המגיע מזנות, וכן נוכחות להבין כל עת מחדש כי לא מדובר בכסף המייצר ביטחון כלכלי ושקט נפשי, אלא אם כי מעגל אשלייתי וממכר, השואב אט אט אל תחתית עמוקה של אימה, עיקולים וחובות. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שילגיה״ , שורדת חברת הקהילה שלנו. # זנות גברים בניגוד למיתוסים הרווחים זנות גברים איננה נצרכת על ידי נשים, ואם היא קיימת הרי שמדובר במספרים זניחים. לא מצאתי תיעוד מחקרי על התופעה ופעילי/ות השטח לא נתקלים בכאלו (״ג׳וני ואבירי הגליל״ לדוגמא היא קומדיה ללא אחיזה במציאות). אולם , זנות גברים קיימת בהחלט ונצרכת על ידי גברים המזהים או שלא מזהים את עצמם עם הקהילה הלהט"בית. זנות גברים נצרכת גם על ידי גברים המגדירים עצמם סטרייטים ויכולים להיות אף נשואים לאישה. האם מאפייני הגברים העוסקים בזנות שונים מנשים? התשובה על כך מורכבת. אנחנו כן יכולות להצביע על כך שמדובר לרוב בגברים מאוד צעירים (לפעמים קטינים), המגיעים ברוב הפעמים מרקע מוחלש: למשל נרדפים בשל נטייתם המינית בחברה בה הם חיים (לדוגמא: ערבים או חרדים), מגיעים מרקע של פגיעות מיניות בילדות (כמו הרבה נשים בזנות) וכדומה. הגברים בזנות אותם פגשנו משתפים אותנו בטראומות שלהם בדיוק כמו הנשים, רק שלא תמיד החברה שלנו נותנת להם את הלגיטימציה להנכיח את זה ובכך מייצרת טראומה לא מעובדת ולא מטופלת. חשוב לומר שניצול מיני הוא ניצול - לא משנה מה היא נטייתך המינית או זהותך המגדרית. # סחר בבני אדם והקשר למדיניות מיסוד רבים חושבים כי אין דרך למגר את תעשיית המין ועל כן כדאי לאמץ מדיניות ״מיזעור סיכונים״ , להכיר בתופעה ולמסד אותה - להפוך אותה ״למקצוע״ לכל דבר ועניין. כמובן שמעורבים בכך אינטרסים כלכליים (הרי גם המדינה מרוויחה ממיסוי) . אך האם יש קשר לסחר בבני אדם? מחקרם של ג'קובסון וקוטסדאם (Kotsadam & Jakobsson, 2003) זיהה מגמה שלפיה במדינות שהזנות מוסדה פרח גם הסחר בבני אדם ונשים מאזורי עולם מוחלשים הגיעו לזנות בין אם בכפייה ובין אם לאו. מה בנוגע לפליטות אוקראיניות שיגיעו למדינות בהן יש מיסוד כמו הולנד וגרמניה? תעשו אתן את החשבון. # זנות מצלמות אחוז ניכר מצריכת הזנות מתקיים באופן וירטואלי, לכאורה ללא מגע ולעיתים ללא סרסור/מתווך. האם גם במצבים אלו ניתן להצביע על נזקים? התשובה היא שכן, גם זנות שאינה כוללת מגע מגיעה מאותם מקומות קשים ואפלים וטומנת בחובה את אותם מחירים לנפש. גם בזנות מצלמות עליך להתנתק, להיות דיסוציאטיבית כדי להחזיק מעמד, עליך להעמיד פנים שאת נהנית כדי למכור אשליה. וככה כותבת לנו השורדת ״שלי״: ״יש חלל אפל שנופלים אליו. קשה לי להסביר את החלל הזה. זה חלל של בדידות אינסופית, דיסוציאציה, גועל, שנאה, אבדון. והעבודה באתר גרמה לי להרגיש את החלל הזה. בדיוק כמו בזנות פרונטלית שישנן עדויות לדבר - המשמרות הנסבלות מצדי היו כאלה ששתיתי אלכוהול או לקחתי כדורי הרגעה. אף פעם לא התמכרתי כי זה היה לי חשוב, אז הרבה משמרות סבלתי מאוד והייתי בוכה בלי שישימו לב. כמו בזנות פרונטלית יש לקוחות "יותר טובים" ו "פחות טובים". אני אישית שנאתי את כולם במידה שווה. אבל יכולה להבין מה זה לקוח טוב ומה זה לקוח רע. אני חושבת שהחלל של האבדון הוא אותו אחד, בשמות שונים. וזה לא מאוד משנה איפה את על רצף הזנות. אז אני חושבת שבסופו של דבר אין הבדל, ברמה הרגשית״ # זנות ומכונים לפנינו עדות המכילה תיאורים קשים (!) שורדת המתארת את המנגנון מבפנים: ״מכונים זה שם שלא משתמשים בו קוראים לזה דירה ספא מסאג' אירוח פרטי , אף אחד לא רוצה נראה לי לומר שהוא בא למכון למצוא את זה היה מאוד קל יש אתרים מיועדים לכך ..כמו סקס אדיר, בננה, פינדר צריך רק להיכנס ולראות מודעות של דרושות ובשביל שזה יהיה חוקי לפרסם צריך לציין שזה ללא מין, שאין דבר כזה יש את המכונים הגדולים שיש 10 בנות במשמרת..250 מסאג' עם גמירה ,150 למנהל ,100 לבחורה. אם הוא רוצה סקס 350 ..200 לבחורה "מנהל בדרך כלל אף פעם לא מגיע לעסק אם הוא מסתבך יש פקידה שלוקחת את כל האחריות. קונדומים לא זורקים במקום יש פח מיוחד בחוץ למקרה שתבוא משטרה ולא היה עדות לסקס במקום מכינים אותנו ביום הראשון מה לומר אם משטרה באה ..וכמובן אסור לתת את השם של המנהל/סרסור מנהל סוגר במשמרת 50 כניסות תכפילו במאה חמישים ויש לו עוד מקומות המנהל מתנהל מרחוק ויש לו מצלמות בכל המקום ככה שהוא מנהל את כולם ככה אני מגיעה בין חמש לעשרים לקוחות באים כל האנשים מכל הסוגים ..ובמכונים בגלל המחיר הזול באים כל הזבל משמרת לא יכולה לעבור בלי סמים ואלכוהול כי איך אפשר לעשות סקס עם מישהו שיכול להיות סבא שלך וריח מסריח וצחנה ומסרבים להתקלח לזרום עם סטיות כאילו אני ילדה קטנה בת 15 אני לא מכירה הרבה בנות שהן צלולות במשמרת אי אפשר להתלונן שאנסו אותך או שהכריחו אותך לעשות משהו ..למרות שזה קורה מצבים שביקשתי שלקוח יחדול ויפסיק ולא התייחס אלי עד שקיבל מה שרצה ושהייתי יוצאת בוכה ..היו אומרים לי נו יאללה לא נורא, המנהל ..ומה את ריגשי מצופה ממני להיות רובוט אבל זה המצב כל משמרת זה טעות לחשוב שאני עושה שם הרבה כסף כל הכסף הולך על סמים כל המשמרת ואלכוהול אני רק נכנסת ליותר חובות לא בחרתי את זה תמיד אמרתי החיים בחרו לי את זה כי לא הייתה לי ברירה אף אחת לא בוחרת להיות במכונים האלה ושעשרים גברים יעשו סקס איתי בתווך של 9 שעות ככל שעושה יותר ככה המנהל יותר אוהב אותי בנות שמתלוננות שלא זורמות עם כל אחד או כאלה שלא לטעמם מקבלות יחס יותר רע מהפקידה והמנהל…״ # זנות ופורנו ״האם פורנו הוא זנות?״ שאלה זו מגיעה לפתחנו פעמים רבות, והתשובה לצערנו היא כן. לא רק זאת , אלא שמדובר בזנות מתועדת ומצולמת, כזאת שנשמרת לעד בזיכרון הוירטואלי, עוברת מיד ליד ו״זוכרת״ לך גם מה שתרצי לשכוח ברבות השנים. אחת הדרכים של הפטריארכיה ״להרדים״ את כולנו היא ליצר תחושה שבפורנו אין ניצול ומדובר בכוכבות קולנוע המרוויחות כסף רב ונהנות מכל רגע. בפועל , מדובר במעט מאוד ״כוכבות״ ובהרבה מאוד נשים צעירות שמפותות באמצעים שונים לעולם פוגעני בו בנוסף לטראומה המובטחת, הן גם מרןויחות מעט (רובו יעבור למפיקים/הצלמים/המתווכחים וכו׳). בנוסף, בעולם הפורנו סף הריגוש גבוה, ועל כן על מנת להרוןיח הנשים המעורבות צריכות להסכים לאקטים מחרידים ואלימים במיוחד. לינדה לאבלייס ״כוכבת״ סרט הפורנו המצליח ״גרון עמוק״ מ 1972. יצאה כנגד תעשיית הפורנו ברבות השנים וטענה כי כאשר צופים ב״גרון עמוק״ צופים בה נאנסת. # גברים בזנות ופוסט טראומה חשוב להכיר כי נשים אינן הקורבנות היחידות של תעשיית המין. גם גברים, בדרך כלל נערים צעירים, יכולים למצוא את עצמם נסחרים בגופם. לרוב, מדובר בנערים להט"בים, שמסיבות שונות, ברחו מביתם. ל״לא עומדות״ הגיעו שורדי זנות שגורשו מחברות שמרניות שלא יכלו לקבל את נטייתם המינית, למשל מהמגזר הדתי חרדי או מהחברה הערבית או כאלו שברחו מבתיהם (החילונים) בהם נפגעו פיסית ומינית. ניתן להניח שהמכנה המשותף הוא העדר עורף משפחתי. חיי הרחוב, המצוקה הכלכלית והקושי מהווים גורם מהותי בדרדור נערים לזנות. תהא הסיבה אשר תהא, גם שורדי הזנות הגברים, כמו הנשים, סובלים מסימפטומים של פוסט טראומה - משום שכמו כל אדם, קיום יחסי מין עם פרטנרים ללא משיכה מינימלית גורם לנזק נפשי. נסיים בדבריו של אלעד כפי שכתב אותם: ״אין ספק שהפוסט טראומה עקב העיסוק בזנות היא חריפה ביותר. המון סמים עברו בגוף שלי בשביל להצליח לשרוד , אני הייתי חי על סם האונס, 24/7 הייתי חייב לצרוך ghb שזה סם נפוץ מאוד בעיקר אצל נותני השירות בקהילה הגאה. זה סם שמאפשר לך להיכנס לניתוק (דיסוציאציה קלאסית) ולעיתים בגלל מינונים לא נכונים וכי כבר הסם לא משפיע הייתי מגיע למצב של עילפון ואז כל הבית נשדד וזה קרה לי ולחברים שלי כמה פעמים, להתעורר בבית חולים אחרי שאתה לא זוכר כלום זה חוויה מצלקת לכל החיים אני חושב״. *הפוסט נכתב בשיתוף ״אלעד״, שורד חבר קהילתנו # זנות ומוות לפנינו פוסט שנכתב לפני מספר שנים על ידי חברתי היקרה, השורדת לשעבר, דנה לוי. בעייני הוא מסביר מצוין במילים של מי שהייתה שם (זה לא פוסט תמיכה ולא מטרת הפוסט , חשוב לה שכולנו נבין) ממה מתות הנשים בזנות? עוד שתי נשים בזנות מתו לאחרונה. אני בטוחה שרבים ורבות שואלים את עצמם מדוע זה קורה, מדוע מוות בטרם עת שכיח כל כך בקרב הזונות? שמעתי תשובות מגוונות לשאלה שלי. האפולוגטים של תעשיית המין אומרים - זה בגלל הסמים. הזנות מושכת נשים שלוקחות סמים, כי שם נמצא הכסף הגדול הדרוש למימון הסמים. הן ממילא נרקומניות, אז הן מתות וזה לא קשור לזנות. אלה, אגב, לא הכי ציניים. שמעתי אפילו את "גם עורכות דין מתות, פשוט הפמיניסטיות לא עושות מזה רעש", כאילו שמענו אי פעם על עורכת דין שתלתה את עצמה במשרד בו חיה וישנה במשך תקופה, או על עורכת דין שלא השתקמה מצער אחרי שתינוקתה נלקחה ממנה לאימוץ. נו מילא. הליברלים אומרים - זה בגלל תנאי העבודה. אם נוכל רק למסד את הזנות, להוציא לפועל פיקוח ממשלתי, לוודא שהמיטות נקיות והזנאים (טוב, הם לא באמת אומרים "זנאים" אבל זה לא חשוב) לא מרביצים - נמנע את תמותת הנשים. אפילו אלה הפועלים והפועלות נגד תעשיית המין אומרים לפעמים שהנשים בזנות מתות בגלל התנאים - המכות, שלושים הלקוחות ביום, ההיבט האלים ביחסי המין. בניגוד לליברלים, הם מבינים ששום פיקוח לא יכול להוציא את תעשיית המין מהשוליים לחלוטין - שכן מעולם לא היו בשום מקום מספיק נשים נורמטיביות שמעוניינות ל"עבוד" בזנות, וגם לא היו בשום מקום מספיק גברים מוסריים שהשתוקקו להיות סרסורים. אז יוצא שלא משנה כמה נפקח, תמיד יהיה מחסור עצום בזונות "מרצון", ולכן תמיד יהיו חלאות עם רישיון עסק שינהלו זנות צללים של נסחרות, קטינות וקורבנות אלימות קשה. ועדיין ה"תנאים" אינם הבעיה היחידה, וגם לא העיקרית. הנשים בזנות לא מתות בגלל ה"תנאים", הן מתות בגלל הזנות עצמה. לפעמים הזנות מובילה את האישה למסלול ההידרדרות שנראה כגורם הישיר למוות - ועדיין הזנות עצמה הייתה הסיבה. לא כולן מודעות לכך, כבר יצא לי לשמוע אקטיביסטיות שאמרו "בעולם המושלם, הזנות לא תפריע לי" בלי להבין שבעולם המושלם לא יכול להתקיים דבר כל כך אלים ופוגעני שאשכרה אפשר למות ממנו. מתי הבנתי שזנות עצמה יכולה להרוג? הייתי בת 22 או 23 וזמן מה מחוץ למעגל. פגשתי במסיבה קונסול של מדינה אירופאית עם אנשים נחמדים יותר וכל הסטיגמות. נפגשנו לכמה דייטים, הלכנו אליו, התנשקנו, הכל היה נפלא ואז הוא התפשט. ראיתי לנגד עיני גוף שדחה אותי פיזית. לא היה בו משהו דוחה בצורה יוצאת דופן, ואני מהמרת שהיום אני עצמי נראית בעירום פחות טוב ממנו. אבל אז הייתי בת 23 עם גוף שעשוי מפוטושופ, ולידי עמד גבר בן כ - 40, עם גוף מעט רופס. נגעלתי, לא רציתי להיות אתו. הצטמררתי מהמחשבה של לגעת בו. תהיתי האם אוכל בכל זאת להיכנס למיטה כדי לא לפגוע ולא יכולתי. התנצלתי, מלמלתי משהו על זה שאני עדיין לא מוכנה לסקס וברחתי. באוטובוס הביתה, תהיתי מה קרה לי. הייתי הרי בזנות ושכבתי עם גברים נאים פחות, בלי הגינונים של קונסול אירופי, ולא הצטמררתי כך. הכסף? חברותו של הגבר המרשים הזה הייתה שווה לי יותר מהכסף שקיבלתי בזמנו פר זנאי. כל כך רציתי להיות החברה של איש העולם הגדול, אבל לא הצלחתי להתקדם לסקס. ואז זה היכה בי. תקראו לזה הדחקה, דיסוציאציה, רציונליזציה. כשאת בזנות, את יודעת בתוך תוכך שהגבר עם הגוף הדוחה מרתיע אותך, אבל את לא נותנת לעצמך להתעמק. את אומרת: "עכשיו אני עושה את זה כי זהו תפקידי בעולם". ואת עושה את זה שוב ושוב ושוב למרות שבמצב הנורמלי שלך את, אותה אישה בדיוק, עם אותו רף בררנות, בורחת כאילו נכנס בך שד מדירתו המפוארת של גבר מקסים רק כדי לא לגעת בו. הפעלת המנגנון המבטיח שתשכבי עם כולם, הגברים-הרבה-פחות-אטרקטיביים-מהקונסול, עולה לנו ביוקר. סקס ללא משיכה הוא דבר מזיק והרסני. אם זה לא היה כך - לא היה מזיז לנו לשכב לפעמים עם הבוס כפי שלא מזיז לנו לעשות כמה שעות נוספות; היינו מתנדבות בלעשות סקס עם אוכלוסיות במצוקה כפי שאנו מתנדבות בחלוקת מזון; וכמובן שלא היינו בורחות מגברים מקסימים אחרי שהתפשטנו. אנחנו כמובן לא תמיד מודעות להרסנות המנגנון. כשאת בפנים, את שורדת. את עושה רציונליזציה. את אומרת שזה לא נורא, ובינתיים החוויות הקשות, שלא היית חווה בשום מצב אחר, מצטברות שם בתוך הנפש ומצלקות אותך. את לא בתודעה כוזבת - את מבינה שלא טוב לך, יודעת שאת לא מאושרת, שאת שותה יותר מדי ולוקחת יותר מדי סמים, ואם לא - אז את סתם לא תפקודית ובקושי מצליחה לגרור את עצמך מהמיטה בבוקר... אבל את סוחבת ומדחיקה, את אומרת "רגע, ולמלצרית יותר טוב? לקופאית יותר טוב. אלה החיים ולא באנו ליהנות" עד שיום אחד את כבר מבינה שאת מעבר ל"לא ליהנות", ואת יכולה יותר והנזקים שהאונס בתשלום מותר בך ניכרים לעין. לפעמים את מוצאת מפלט בסמים קשים יותר, לפעמים גם בריאות הנפש מידרדרת, ולפעמים את פשוט מתה. # אז איך נראה סרסור? אנחנו מדמיינות מפלצת, אדם מפחיד מטיל אימה, פרצוף מצולק כמיטב המסורת ההוליוודית המציגה ארכי נבל. במציאות הם נראים רגילים, א.נשים מהישוב. בצילומים שקיבלנו משורדות : נראה הסרסור עם ביתו בת השנה על כתפיו, הוא מחייך למצלמה בגאווה - במבט ״אב השנה״. בצילום אחר, סרסורית, מהאכזריות שיש על פי תיאורי שורדות, משחקת עם שני ילדיה על שטיח בחדר המשחקים. היא מחייכת אליהם בחום. אנחנו תוהות על ההפרדה בין היותם אנשי משפחה ״נורמטיביים״ לנזק שהם מסבים לנשים. מה הם מספרים לעצמם?! הבנאליות של הרוע… ​ # למה זנות איננה מקצוע ? אם זנות הייתה מקצוע - הניסיון בה היה מהווה יתרון - הרי ידוע לכל כי בעולם העבודה, בכל עבודה, ככל שאת רוכשת מיומנות הערך שלך עולה. בזנות לעומת זאת, הערך עולה ככל שאישה חדשה ותמימה יותר! אם זנות הייתה מקצוע - הייתם מציעים לילדים שלכם לעבוד בזה בחודשי הקיץ ובחופשות, הרי אין עבודה שלא מכבדת את בעליה, הלא כן?! אם זנות הייתה מקצוע - האם אחוזים ניכרים מהעוסקות בה היו זקוקות לכמויות גדולות של סמים ואלכוהול על מנת לאלחש את ״חווית העבודה"? אם זנות הייתה מקצוע - היינו מוצאות בה נשים שחוו ילדות נורמטיבית ומיטיבה, ולא היינו מוצאות בה כמות אדירה של נשים שנפגעו בילדותן מינית/פיסית/נפשית או אחוזים גבוהים מאוד של נשים שחוו הזנחה הורית כילדות. אם זנות הייתה מקצוע - לא היינו מוצאות בקרב הנשים בה: תחלואה כפולה, בעיות חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה, הפרעות שינה ועוד… אם זנות הייתה מקצוע… אבל זנות אינה מקצוע, וגם אינה יכולה להיות- לא עכשיו, ולא לעולם. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ - שורדת חברת קהילתנו. # זנות כמלכודת דבש פעמים רבות אנחנו נחשפות למודעות פרסומת וכתבות מיינסטרים בעיתונות ובמדיה האלקטרונית (למשל זו שהתפרסמה השבוע במאקו) המספרות לנו עד כמה נשים ש״מעניקות שירותי מין״ נהנות מ'העיסוק', עד כמה אין בו בושה וכן שמדובר למעשה בעיסוק לגיטימי לכל דבר ועניין. בכלל כתבות אלו, לעולם מלווה לצד הסברים אלו הדגשה כי ה'עוסקות' בתחום זוכות לרמת חיים גבוהה במיוחד בזכות עיסוק זה. כך למשל מוסבר לא פעם כי בזכות ה'עבודה' ניתן לממן בקלות לימודים באקדמיה, טיול לדיסנילד, מכוניות פאר, החלפת מלתחה- ולמעשה- כל דבר שהאישה רק חופצת בו. עם זאת, אם מתבוננות בעין ביקורתית אודות תיאור אוטופי זה נוכחות לדעת כי למעשה עצם התיאור הוא לא יותר מכלי המשמש את הסרסורים, המחפשים כל הזמן ״דם חדש וצעיר״, למשיכת נשים נוספות לתעשיית הזנות. נרמול התופעה והצגתה כלגיטימית והגיונית עלולה לתת לנו את התחושה שהכל בסדר עם זה, ואולי אף מצוין- שכן, זוהי דרך להשגת כסף מהיר ואיכות חיים גבוהה (והרי כפי שאוהבים לומר לנו- לכל עבודה יש את המינוסים שלה). עם זאת, מה שלא מספרים לנו, שמדובר, כדבריה של אחת השורדות בקהילתנו: ״זה לא חתול בשק, זה בואש בשק״. המחיר אותו נדרשת האישה לשלם בנפשה וגופה, עולה לאין שיעור על רווחיה הכלכליים. במהרה מוצאת את עצמה האישה מחופרת עמוק בעולם אפל ונצלני , במצבי ניתוק (דיסוציאציה) - וכאם אלו אינם פועלים באופן הרמטי דיו- נדחקת האישה לשימוש בסמים, אלכוהול ועוד- זאת על מנת לאלחש את עצמה בכדי לשרוד את ״העבודה״. אנו, כמי שמכירות את נזקי הזנות, ונחשפות אליהם מדי יום ביומו, לא משתפות פעולה עם המיתוס אודות איכות החיים הגבוהה המתאפשרת כתמורה ל'עיסוק'. במילים אחרות נדגיש- זנות איננה עיסוק, אלא ניצול, אשר באופן חד משמעי מביא נשים לחיי גיהנום- וכל תיאור אחר בנושא הוא לא יותר מפיתיון, פיתיון מסוכן, אשר שולח עוד ועוד נשים אל עולם שגם אם מצליחות להיחלץ ממנו- הנזקים שהינו מחולל- נשארים לעד. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. # זנות ו״הפקידה״ ב״לא עומדות״ נתקלנו לא אחת בתפקיד המכונה ״הפקידה״, זו שמאיישת את בית הבושת ומתאמת בין צרכן הזנות לאישה, מכניסה מגבות לחדרים, ״מוכרת שירות״ ולפעמים נאלצת בעצמה ״להיכנס לחדרים״ כשאין מספיק נשים במשמרת. מה שחשוב לנו לציין, שגם הפקידה היא חוליה מנוצלת בתעשיית המין. חשופה למראות של ניצול אחרות, חשופה לניצול בעצמה, חשופה ללא הגנה מול גורמים כמו המשטרה ולא אחת מואשמת בעצמה בסרסור (זאת כיוון שהסרסור מקפיד לא להגיע לשטח ומעדיף להעמיד מישהי שתמלא את מקומו מול הנשים, מול הזנאים ומול המשטרה אם תגיע). יש כאלו המנסות לעזור לנשים לתמרן בין זנאים שיכורים לסרסורים, וכאלו שמאמצות התנהגות סרסורית ונוהגות בגסות ולמעשה שותפות לפשע. מה שבטוח הוא שתעשיית המין היא תעשיה נצלנית ופוגענית וגם הפקידות המגיעות אלינו טראומתיות מאוד. * הפוסט נכתב בשיתוף ש׳ , שורדת חברת קהילתנו. # ״שפת הזנות״ היום נפרסם שיר ששלחה לנו שורדת צעירה. היא מבקשת שננסה להבין שזנות היא סוג של ״שפה״ שמלמדים ילדות ונערות בגיל צעיר. שפה שנועדה להחפיץ את הגוף והשימוש בו. ״כשאת משתמשת בשפה העברית, האם את זו שבוחרת? או שכך לימדו אותך מיום היוולדך ואת לא מכירה שפה אחרת? אותך לימדו לדבר בעברית ואותי לימדו לדבר בזנות אותך לימדו שיש בתוכך עצמי ואותי לימדו שיש כאן רק גוף אותך לימדו שתמיד תוכלי לבחור עם מי תרצי להיות ואותי לימדו שכל אחד יוכל לבחור בי ואז גיל שמונה עשרה, שמונה עשרה שנים של שפת הזנות. התעוררות מגדל בבל מתרסק מולי כולן מדברות עברית בזמן שאני יודעת רק זנות. מנסה ללמוד את השפה החדשה שנים של טיפול, אלפי אימונים לבד מול המראה גיל עשרים וארבע, ועדיין מתבלבלות לי השפות ולא הופך לכן כואב וזר הופך לנעים ומוכר ואני שוב חוזרת להיות רק גוף״ # זנות ומוסר ארצות הברית היא דוגמה למדינה בה זנות מוגדרת כלא חוקית. הגדרה זו של הזנות כלא חוקית עשויה להיתפס כמבורכת מעצם האמירה החותכת העומדת מאחר החלטה זו אשר ממסגרת את הזנות כדבר פסול. אולם, על אף הפן החיובי הגלום במדיניות זו, נורמות החברה הפטריארכלית אינן מאפשרות חשיפה כה מהירה של ניצול המצוקה בזנות, ועל כן- במקום למסגר את הזנות כלא חוקית מעצם הפגיעה בכבוד האדם וניצול הנשים הבוטה הקיים בה, החוק בוחר לראות את הנשים עצמן כשותפות שוות לדבר העבירה בדיוק כמו הגברים. הטיעון להפללה זו של הנשים הינו כי נשים בזנות הן נשים לא מוסריות שמחטיאות את החברה ומשבשות את הסדר המהוגן. אמירה זו זוכה לאמון הציבור הרחב לאור האפליה המובנית הקיימת כלפי הנשים בכללותן בחברה ורואה בהן כבעלות מוסריות ירודה בהשוואה לגברים, כשמנגד רואה בהן כאחראיות להישמר מפני דחפים ויצרים של גברים, אשר לגביהם קיימת תפיסה חברתית כי טבעם הינו שאינם נשלטים. מהסבר זה ניתן להבין כי הגדרתן של נשים בזנות כחסרות מוסריות וככאלו אשר משבשות את סדרי החברה אינה הטעיה אשר נועדה למסך את עצם הניצול והאלימות הגלומה בעצם הזנות על ידי מסר עקיף כי זנות הינה בחירה של נשים לא מוסריות- כשמסר זה למרבה הצער, מתקבל באופן נרחב בחברה ללא ספקות לאור התפיסות המגדריות המקובעות בתודעתם של רבים ונתפסות כמובנות וטבעיות. אך גם מעבר להבנה זו, בחינה אמפירית של אוכלוסיית הנשים אשר פונות אל העמותה מעלה כי נשים בזנות הן כמו כל אדם אחר בעולם- יש כאלו ויש כאלו, כאשר בקהילתנו זו נתקלנו בנשים רעבות שסירבו לעזרה שלנו כי אולי יש כאלו שזקוקות לכך יותר מהן, נתקלו בנשים שמהקושי הפרטי שלהן התנדבו בקהילה הזאת למען נשים אחרות, ונתקלו בנשים בזנות שתרמו בעצמן כסף לאחרות- כלומר, כאלו שגם ההבניות הפטריארכיות הנוקשות ביותר יתקשו להאשימן בהיעדר מוסריות או מוסריות פחותה ביחס לכלל האוכלוסייה. על כן, גם התבוננות זו בשאלות מוסר מובילה שוב לאותה המסקנה אליה הגענו רבות בעבר- היחידים אשר ניתן לטעון באופן תקף לאי מוסריותם הינם אלו המנצלים את גופה ונפשה של אישה מוחלשת, אלו הפועלים לשם טשטוש האמת על עולם הזנות תוך הכתמתן של הנשים המוחלשות עצמן, ואולי- אולי גם כל אותה אוכלוסייה אשר יש לה את היכולת לראות אחרת את מורכבות המצב- ובוחרת גם היא לעצום עיניים- וללעוג לנשים עצמן. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. # זנות וזנות קטינות גיל הכניסה לשדה הזנות אינו אחיד ויכול להיפרש על פני כלל רצף החיים, אך באחוזים לא מבוטלים גילאי הכניסה לעולם זה הינם גילאי ראשית גיל ההתבגרות (13-14). בגילאים אלו כידוע מתחילה ההתפתחות המינית, וילדות הופכות, מבעד לעדשת העולם הפטריארכלי- לאובייקט מיני ומושא לתשוקה. במקביל במשפחות לא מתפקדות זהו גיל בו לרוב בורחות רבות מהילדות/ נערות מהבית המזניח ו/או מתעלל ומחפשות, במודע או שלא במודע, חום ואהבה בחוץ. בשלב זה נכנסים לתמונה גורמים נצלנים המודעים היטב למצוקתן של אותן ילדות ונערות, מודעים לצרכיהן הראשוניים שלא סופקו- ומשתמשים באזורים אלו של מצוקה לצורך יצירת תלות- המאפשרת ניצול במסווה של קשר. כך מתהווה מצב בו הזאבים המשחרים לטרף (סרסורים וזנאים) שמחים להציע את "החום והאהבה"- שלהם נערות אלו משוועות, כשתחושות אלו של תשומת לב ומיוחדות, פוגשות פעמים רבות את אותן ילדות ונערות לראשונה בחייהם יכולה ומעניקות להן את הצרכים הבסיסיים אשר כל כך דרושים להם. בכך נכבלות ילדות ונערות אל גורמים אלו- בכבלים בלתי נראים אמנם, אך כאלו שהולכים ומתהדקים עם חלוף הזמן. לא פשוט להתמודד עם התופעה: ראשית משום שבניגוד לזנות מסחרית (כלומר- זנות תמורת כסף), זנות קטינות פעמים רבות מתבטאת באופנים אחרים מן הזנות הקלאסית- בין אם במסווה של קשר זוגי או אהבה, כפי שפורט בפוסט זה, ובין אם מדובר בזנות אותה חוות הנערות כקשר בו ידן על העליונה והן המנצלות כאשר הן מוכנות לאפשר לתת "משהו קטן" (בחוויתן- אליה הורגלו עוד מילדות לתת את גופן ללא תמורה או לתת בתמורה לדבר סמלי) תמורת מתנות יקרות ערך או תמורת פעולות מסוימות (למשל הסעה ממקום למקום). כך או כך- גם אם מדובר בקשר המומשג על ידן כקשר של אהבה וגם אם קשר בו הן מרגישות כי הן העליונות והמנצלות- הבעייתיות טמונה בכך שמיסוך המוצר אינו מאפשר לנערות אלו להבין שהן בזנות. לא זאת ועוד, מיסוך זה פעמים רבות נלווה ונקשר בקושי נוסף של יכולת ההכרה של נערות אלו בכך שהן מצויות במעגל זה- שכן, במאוויהן- עם הבריחה מהבית אמורה להגיע הרגיעה, אמור להגיע החופש, ובעיקר אמורה להשתנות המציאות שנכפתה אליהן כילדות. במובן זה, ההבנה כי מציאות הפגיעה ממשיכה ומשתחזרת גם לאחר היפרדות מהגורמים הפוגעניים הראשוניים הינה הבנה קשה מנשוא- בוודאי קשה, ואולי אף בלתי אפשרית, בשלב בו הפגיעה הראשונית עצמה טרם עובדה ואולי אף טרם הומשגה. שנית, בהתייחסות לגורמי הסיוע אשר פועלים באופן ייעודי לצורך מיגור זנות קטינים- כיום, בניגוד לעבר, בו עולם הנוער מתקיים לחלוטין בזירות הדיגיטליות- הזנות הרבה יותר מוסווית, מבוזרת- ועל כן, קשה לאיתור. אמנם נכון לומר כי עדיין קיימים מוקדי זנות קטינים ממשיים בהם ניתן לבצע עבודות איתור, אך אלו הולכים ומצטמצמים כנגד הפעילות הווירטואלית המתרחבת- אשר מותירה קטינות רבות לבדן, הרחק מעיניי מגורמי הסיוע, וכטרף קל לפוגעים. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. # ההבדל בין זנות לקורבנות סחר בהמשך לכתיבתנו בעבר, בה דנו בנושא זירות הזנות השונות, בפוסט זה נבקש לדון בחלוקה נוספת אשר פעמים רבות מתבצעת בדיונים אודות נושא הזנות והיא החלוקה בין זנות כפי שמתפרשת בעיני החברה במובנה הקלאסי לבין זנות אשר מובנת באופן חד משמעי ככזו המתבצעת בשל כפייה- קרי, זנות כתוצאה של סחר בנשים. רבים מתייחסים להבדלים העצומים בין הזנות הקלאסית- אותה הם מסמנים כבחירה לגיטימית, לבין ״קורבנות סחר״ - שנחטפו ממולדתם ונאלצו לעבוד בזנות תחת איום. בהתאם לחלוקה זו, מצבן של קורבנות הסחר מעורר לרוב, ובצדק, זעזוע ובעתה, זאת בשונה ממצב של זנות "רגילה" אשר אליה ההתייחסות לרוב מאופיינת במונחי "עיסוק", "עבודה", "בחירה חופשית" ו- "זכות האישה על גופה". כלומר- על אף ששני המצבים מובילים בסופו של דבר למציאות חופפת, עדיין קיימת בתודעה הציבורית חציצה הרמטית בין אלו- חציצה אשר כאמור מאופיינת בתפיסות שונות, ודעות ניגודיות באשר לשני המצבים. כך בעוד קורבנות סחר ייתפסו כקורבנות ללא עוררין, נשים בזנות אשר אינן קורבנות סחר, עדיין פעמים רבות נתפסות כ"מופקרות" ומהוות מקור לזלזול, האשמה וללעג. התבוננות זו אודות הדמיון הרב הקיים בין שני המצבים מעלה את השאלה מדוע אנחנו לא נחרדים ממצבי זנות בהן נשים כביכול ״חופשיות״? פירוש זה של המציאות כאילו ישנם הבדלים מהותיים, מהווה כמובן מיסוך של הכוחות הפועלים על אותן נשים ואשר הובילו אותן בעל כורחן אל תוך מעגל זה. התהליכים הפסיכולוגים והכלכליים הממלכדים נשים לעולם הזנות, אינם ניכרים לעין כמו לקיחה בכח של דרכון (פרקטיקה ידועה של סרסורים כלפי קורבנות סחר על מנת למנוע בריחה) אבל כבלי הזנות כולאים את הנשים לא פחות מכך, והטרגדיה במקרים אלו היא שקיפותם של כבלים אלו בהשוואה לפרטיקות נראות לעין במצבי סחר. על כן, הנחת היסוד המושרשת בחברה הטוענת לכך כי סחר נשים וזנות הינם דברים שונים מיסודם הינה הנחה שגויה כליל. אין בדברנו כוונה להתכחש, להקטין או לבטל חלילה את הקשיים הייחודיים אשר לרוב מאפיינים קורבנות סחר מתוקף מעמדן האזרחי השונה וההימצאות בארץ זרה. אנו מכירות בעוולות אלו, בחומרתן ובמציאות הקשה עמה נאלצות שורדות סחר רבות להתמודד. עם זאת, ומבלי לפגוע בהכרה בקשיים ייחודיים אלו- בפוסט זה בקשתנו הינה לבטל את אשליית התיחום, כמו גם את תפיסת ההיררכיה בין שני המצבים- שכן, כפי שטענו רבות בעבר- זנות, בהתאם לתפיסתנו, בכל מרחב ומכל סיבה, לעולם מהווה ביטוי לאלימות וניצול מיני. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו. # זנות ואונס האם ניתן לאנוס זונה? תמה מקובלת בחברה היא כי אופציה זו אינה אפשרית, שכן, נשים בזנות הינן "נשות מקצוע". בכל הקשר אחר, המונח "אשת מקצוע" מעלה אסוציאציות של אישה בעלת ידע ומומחיות, של מי שיש לה מיומנות מסוימת או השכלה בתחום מסוים. המשמעויות הפרקטיות הנגזרות מכך כי אשת מקצוע הינה מושא לכבוד, או כזו אשר ניתן להיעזר בשירותיה המקצועיים שזו מציעה בעבור מתן שכר טרחה. באשר לכך, נראה כי בעלי אינטרסים מסוימים ביצעו שימוש לרעה במונח זה, וערכו עיוות של הדינאמיקה של מתן שירות מין תמורת תמורה כספית על מנת להגדיר נשים בזנות כ"נשות מקצוע". נראה כי מהלך זה התבצע במטרה להסוות את יחסי הניצול והפגיעה הקיימים בזנות, זאת תחת הטענה כי אלו נשים שזהו "תחום התמחותן". עם זאת, לא די בכך- נראה כי עם השנים אפשר מונח זה עיצוב נרטיב אשר על פיו באם אישה בזנות הינה "בעלת מקצוע", הרי שלא ניתן לפגוע בה, כי הרי אקט הפגיעה הוא אותו אקט אשר נעשה בזנות, והרי בזנות הוא נעשה מתוך רצון לכאורה ומתוקף "מקצועה" של האישה. בזנות, אשת מקצוע משמעו- מי שניתן לעשות בה ככל העולה על הדעת, כשהציפייה היא כי היא תשרת את כל רצונותיו, מאווייו וסטיותיו של הצד השני- שכן, היא אשת מקצוע- ועל כן, מותר לדרוש ממנה, לצפות ממנה, כמו גם לבצע בה- כל מה שלא יעלה על הדעת בכל מרחב אחר. תפיסה זו כה רווחת כיום עד כי לא פעם ניתן לשמוע בדיחות בנושא אשר לא נחזור עליהן כאן . כמו כן, תפיסה זו מטרפדת את יכולתן להתלונן במשטרה לדוגמא. נרמול זה של המציאות בשם הטיעון להיותן "נשות מקצוע" מפקיר נשים רבות בזנות למציאות של פגיעה. קהילה זאת רואה בעצם הזנות עצמה פגיעה מינית, ויודעת שיותר מכך- נשים בזנות גם חשופות יותר, ואופן מתמיד, לאונס אלים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. כשמנגד, לנשים בזנות אין קול, תמיכה או קמפיין "מי טו" אשר יחבק אותן, שכן לא פעם- גם מי שמזדעזעות מעצם הפגיעות המיניות- רואות בנשים בזנות כ"פרוצות" ומותרות לכל. * פוסט זה נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו. # זנות וסטיגמות "את כל כך לא נראית כזו, אם הייתי פוגשת אותה בכל סיטואציה אחרת בחיים לא הייתי יכולה לדעת" אז איך נראית אישה בזנות? פעמים רבות קיימת נטייה לזהות את דמות האישה בזנות כדמות בעלת פרופיל מסוים. כשאוכלוסייה כללית מתבקשת לתאר באופן אסוציאטיבי את דמותה של האישה בזנות- יעלה תיאור של אישה חסרת השכלה, חסרת יכולות קוגניטיביות, בעלת מראה פרובוקטיבי, דיבור גס וכזו המגיעה ממקומות גיאוגרפיים מסוימים המזוהים עם רקע של מצוקה. הצורך בהפרדה בין ״הן״ ל״אנחנו״ , כפי שאנו מבינות, נובע מפחד עמוק ואולי זעזוע. עולם הזנות, מעצם היותו עולם כל כך אפל, חשוך ומפחיד מביא אנשים רבים לחשוב כי מדובר במשהו ששייך לאחרת. במילים אחרות- עולם שלא ניתן להגיע אליו אם בילדותך גדלת במשפחה מבוססת, אם הינך בעלת יכולות קוגניטיביות, באם רכשת השכלה, אם ביכולתך לדבר בשפה גבוהה, אם יש בך תכונות של רכות ועדינות ועוד. מחשבות אלו מספקות לפרט היחיד, כמו גם לחברה, הגנה שלהם זה לא יכול לקרות, שלא יכול להיות שבסביבתם ישנה מישהי הלכודה בעולם זה, וכן מספקת הגנה לכל אחת ואחד- כי הם חסינים מפני העולם המרוחק הזה. על אף הרצון לברוח מן האמת, בין אם באופן מודע ובין אם לא, יש להדגיש כי נשים בזנות אינן בעלות מאפייני נראות או התנהגות מסוימים, כמו גם אינן מגיעות מרקע סוציו- אקונומי מסוים. הן יכולות להתלבש באופן הכי שמרני שנוכל לדמיין, להתאפר באופן פרובוקטיבי או בכלל לא, להיות משכילות או בורות, צעירות או מבוגרות, חברותיות או סגורות. רכישת הבנה זו עלולה להיות מפחידה, אך הינה גם חשובה ואף הכרחית- שכן, רכישת הבנה זו למעשה חושפת מציאות בה כל אחת וכל אחד יכולה או יכול להיות בזנות. בהתייחסות קונקרטית יותר "לאמירה כל אחת וכל אחד" הכוונה היא גם לסביבה הפרטית של כל אחת ואחד- הקולגה לעבודה, השכנה, החברה, המכרה.. הן אנחנו, כשהמכנה המשותף היחיד שנוכל אולי להצביע עליו, שכמעט כולן טראומטיות, מצולקות מהחיים בזנות. על כן- היו ערניות באופן הדיבור והתייחסות לאוכלוסייה זו- גם בשיחת חולין עם חברה טובה, גם בפגישת עבודה עם קולגה כישרונית ומצליחה וגם בהיתקלות עם השכנה העדינה. לדמות האישה בזנות אין פנים ואין צורה, אלא רק מציאות של שקיפות והשתקה עמוקה. ביום שתתקבע ההבנה שנשים בזנות הן אנחנו וכאן ולא ההן ושם- נהפוך לחברה נאורה יותר, ובעיקר אינטגרטיבית ושלמה. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו. # דמות האישה בזנות או כפי שקרויה בלשון העממית - ה"זונה"- היא דמות המקושרת לרוב בדמיוננו כבעלת תכונות מסוימות כמו- מופקרת, זולה, פרחה, בוטה ו"ילדה רעה" מיתוס זה מטפח בחברה את החשיבה של נשים בזנות כנשים מופקרות מינית ושובבות, כאלו הבודקות גבולות ומספקות את היצרים המיניים של ״הלקוחות״ בשמחה, התלהבות ומתוך תאווה מינית. מיתוס זה חלחל כה עמוק לתודעה הציבורית עד אשר התקבע ככזה לא רק בקרב החברה הכללית, אלא לעיתים גם בקרב מי שמגדירה את עצמה כפמיניסטית. לא פעם במאבקים נגד פגיעות מיניות אנו רואים ביקורת הטוענת שמי שהתלבשה חשוף היא לא "זונה" ועל כן לבושה לא נותן זכות לפגוע בה. אחת הדוגמאות הידועות לכך הינה הכרזה האינטרנטית בה כתוב- "זה לא שהיא התלבשה כמו זונה, אלא זה אתה שחושב כמו אנס". אלו, שלא במתכוון משמרים ומעמיקים את התודעה הציבורית הכוזבת אודות האישה בזנות כמופקרת וכמעוניינת במין בכלל, ובתקיפה מינית בפרט. כנגד עיצוב תודעתי זה, המציאות שונה לחלוטין. רוב הנשים בזנות מדווחות על תחושות גועל מאותם צרכני זנות. רובן סובלות מטראומות מורכבות, חוות התשה רגשית ופיזית, סובלות מדיכאונות וחרדות ומתמודדות באמצעות סמים ואלכוהול או מצויות במצבים דיסוציאטיביים קיצוניים. על כן, בינן לבין מיתוס המיניות של ״ילדות רעות״ אין ולו דבר אחד במשותף. *הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו. # זנות וסיורים ״לימודיים״ אנחנו עדות לתופעה שמתקיימת בשנים האחרונות בארץ, סיורים ״לימודיים״ לזירות פשיעה וזנות. חשוב לנו לעורר מודעות ולקרא לכם ולכן למחות ולא לקחת בהם חלק. מדוע בעצם ? אלו הטיעונים: כל עוד מוזמן הקהל הרחב לסיורים הללו, ולא אלו שעובדים עם נוער בסיכון, עובדות סוציאליות וכו׳ , הרי שמרכיב ״הלמידה״ בו הוא שולי. סיורים אלו נועדו בעיקר לשם שעשוע, ריגוש והתקרבות לסכנה (כמו לצפות בסדרת פשע) ומשמעות הלמידה בו נמוכה , בטח עבור השורדות. אם רוצים ללמוד ישנן עוד דרכים, פחות פוגעניות ונכון, פחות ״חוויתיות״! שורדות משתפות אותנו כל הזמן שהסיורים האלו גורמים להן תחושות השפלה מעצם קיומם, משמע היו ״חיות בספארי״ או תופעת טבע מבדרת. האם יש מי מאתנו שהייתה מדרדרת לזנות, מכורה לסמים, בתחתית שפל חייה, הייתה מוכנה שיצפו בה? (״ברגישות״ כן?!). * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. # אז מה רוצים זנאים? האם הזנאים רוצים בהכרח נשים צעירות? יפות? סקסיות? אנחנו ודאי מניחות שהתשובה היא כן, אבל באופן מפתיע זאת דווקא לא התשובה. הזנאים תמיד יחפשו אחרי ״החדשה״ זאת שהיום הגיעה למכון. מדוע? כי כפי שאנחנו יודעות עיסוק בזנות שוחק את הנפש והגוף ומשפיע על מצבן של הנשים, הן מתקשות לחייך ולהעמיד פנים ככל שהזמן עובר. הזנאים, מעוניינים מצידם להמשיך את עיוורונם למצוקת הנשים, זאת לצד המשך שימור הנרטיב כי הינם ראויים לקבלת "שירות אדיב ואיכותי" בכל תחום אחר ועל כן תמיד יבקשו את ״החדשה". באופן עצוב, הריגוש אשר נגרם להם לאור בקשתם את החדשה ביותר גם מתעצם נוכח הימצאות מקבילה של נורמות מגדריות הרווחות בחברה הכללית, ואשר לפיהן ערך האישה נקבע באופן היררכי בהתאם למספר הפרטנרים ליחסים שהיו לה. בשונה מכל המקצועות בהם וותק וניסיון מקושרים עם הערכה רבה יותר, העלאה בשכר, דרגה יותר גבוהה ותפיסת האישה כבעלת ידע רב, בזנות הניסיון והוותק נחשבים לחיסרון, ורק מעמיקים את מצבה הרע של האישה- ביכולתה לעמוד על רצונותיה, בסכומים שהיא רשאית לבקש או באופן בו היא נתפסת על ידי זנאים וסרסורים. בכך- בכל פעם שעולה הטענה כי זנות היא מקצוע לגיטימי ככל מקצוע אחר בחברה- הציעו למי שאומר זאת לשאול עצמו האם רכישה זו של אישה מזכירה יותר רכישה של מתן שירות או רכישה של מוצר? *הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת מקהילתנו. # ציטוטים של זנאים פוסט מאוד קשה, מכיל תיאורים גרפיים (נא להפעיל שיקול דעת בעת הקריאה) לאחר שנסגר פורום ״סקס אדיר״ בו דורגו נשים בזנות , נפתחו פורומים ודיונים דומים בטלגרם. בקבוצות האלו משתתפים מעל 1000 איש והן כוללות דיווחים על ״טיב הסחורה״ משל היו חפצים. אנחנו מביאות לכן דוגמאות מהפורומים האלו (השתדלנו לבחור ציטוטים ״קלים לעיכול יחסית) כדי להמחיש כמה הנשים האלו הן לא יותר ממוצר עבור הזנאים: ״דגמתי אותה, ככה היא לא תקתקנית. אין פרצוף מי יודע מה, אבל גוף סבבה מתנשקת, מוצצת עם גומי. נקייה סך הכל היה סבבה״ ״חברים דגמתי אותה עכשיו ואני מקווה שתהנו מהדיווח ... הרחתי ממנה ריחות לא נעימים... לא מומלצת״ ״אנשים אני מזכיר שוב לא להתקרב לשם המקום נראה זוועה כמו הבחורה שם בת אולי 55 לא שווה 40 שקל אפילו״ ״עכשיו לתיאור של הבחורה, שמנה, לא נראית טוב, ציצי קטן״ * הפוסט נכתב בשיתוף השורדת ״ענבל״ # קווים לדמותם של זנאים ״את לא ספרנית, את זונה״ את המשפט הזה אמר צרכן זנות לשורדות מקהילתנו שסירבה לאקט מיני מסוים שביקש. אדם נשוי, יש לו אימא, אחיות ובנות (הוא שיתף אותה בנתון הזה) . מאחר והיא ״זונה״ הוא יכול לדרוש כל דבר ולה אסור לסרב גם אם היא חווה אותו כמשפיל. כשניסתה לעצור אותו, הסגביר לה שהיא לא זכאית לומר לא או לשים גבול, זאת זכותו, הוא הרי ״קנה אותה״ ושתדע את מקומה, וכך ענה: ״היה בא לי עליך את זונה באתי כי פרסמת אם כמה שקשה לך לשמוע את זה זה המצב לא הכרנו בבר״ # זנות ו״כסף קל״ לא פעם נשמעות טענות, כמו גם מוצג מצג שווא כי זנות הינה ״כסף קל״. לאור כך, אחת מטענותיהם המרכזיות של המתנגדים למיגור הזנות הינה כי זו העבודה היחידה המאפשרת לנשים להרוויח משכורת מכובדת ומעלה במעט שעות עבודה. על אף אמונות אלו- המציאות בשטח שונה לחלוטין. ראשית, בכל הנוגע לתגמול כספי, תעשיית הזנות בראש ובראשונה מתבססת אודות השווי של האישה. כלומר, שווי הגוף שלה. אמנם, בהקבלה לעולם העבודה- היו אשר יגידו כי בכל מקצוע בשוק חופשי יש עלות שונה לאנשי מקצוע מתחום מסוים, אך בשונה מכל המקצועות, בזנות לרוב ערך האישה יורד ככל שהיא יותר "משומשת". כמובן שמדד זה (לצד נתוני אידיאל היופי) הינו לא פעם גם מבחן הכניסה אשר יאפשר לה או לא יאפשר להיכנס לזירות הנחשבות כיוקרתיות יותר או גם באופן עצמאי- לזכות בליגיטימציה לבקש יותר כסף. במצבים אלו, גם אם קיימת תקופה מסוימת בה האישה כן מרוויחה כמות כסף- יש לזכור כי חלק נכבד ממנו לרוב נלקח על ידי הסרסור. באשר לסכום שנשאר- לא פעם זה מוגדר כ"כסף מלוכלך" - ומשמש להתנהגויות פיצוי שונות (כגון קניית סמים, מוניות, מסעדות או מותרות אחרות) המאפשרות ליצור טשטוש של הבלתי ניתן להכלה, למזער, גם אם באופן פיקטיבי, את עוצמת הפגיעה- ובכך, להמשיך לשרוד את עולם הזנות. לא בכדי התיאורטיקנית פיטרמן טענה שזנות זה ״חוזה פראי״ בין שני צדדים. מדוע? כי בעוד ״הלקוח״ שילם ובא על סיפוקו. האישה בזנות ״סיפקה את השירות״ וקיבלה כסף, אך בניגוד לכל חוזה כלכלי אחר, משלמת על העיסקה הרבה זמן אחרי הביצוע (טראומה, ביזוי חברתי, מחלות ועוד ועוד). על כן- התנהגויות הפיצוי הינן לעולם לא יוכלו להיחשב כבחירה חופשית של האישה באשר להוצאות הכספיות שלה, כי אם תמיד דרך לכסות על נזקי הזנות. כמובן שמעבר לכך לא פעם לאחר זמן קצר או ארוך יותר יש שחיקה ביכולת האישה לשרוד את העולם הזה, כמו גם בעיני זנאים וסרסורים אינה נחשבת עוד ל"בשר טרי". כך אט אט מתחילים להישחק הסכומים ההתחלתיים (אם כלל היו כאלו)- ונשים בזנות נאלצות להעביר שעות ארוכות, קשות ומייגעות במשמרות, לרוב ללא הפסקות, ובמלחמות ביניהן אודות זנאים- רק בשביל להיענות בלית ברירה לסטיותיהם ודרישותיהם של הזנאים- כדי שיוכלו להרוויח דבר מה, אם בכלל. ולכן זנות היא ״כסף מהיר״, אך היא בהחלט לא ״כסף קל״, והרווח אשר כביכול עומד בצידו הינו רק לכאורה- שכן באם הינו כלל קיים, זה משמש רק להניע את ההישאבות לעולם שכולו ניצול, טראומה ואימה. כשמשלב מסוים- הדבר היחיד שנותר הינו מעגל של הרס ופגיעה. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. תודה לך. # זנות והפחתה במקרי אונס (האמנם?) "ברור שאני נגד זנות, אבל מה את מעדיפה? שילכו ויאנסו מישהי בחוץ?" טענות מעין אלו נשמעות לא אחת מפי אנשים שונים, וביניהם אף לא מעט נשים. נראה כי העומד בבסיס טענות אלו הינה ההנחה הרווחת שעצם קיומה של הזנות מסייע במיגור האונס והתקיפות המיניות בחברה הכללית. התפיסה אשר רואה נשים בזנות כאמונות אודות שמירה על נשות החברה "הנורמטיביות"- הינה תפיסה דכאנית מיסודה ומעודדת את העמקת הפטריארכיה, ובעיקר את שקיפותה. אך מעבר לכך, ראוי לשאול- האם אכן יש כלל אמת בטענה זו? באם גברים מצופים מתוקף כוחם החברתי לרצות מין בכל עת, האם זנות תמגר תקיפות מיניות ואונס? העובדה כי לא קיימת אף לא ראייה מחקרית אחת המאששת קשר הפוך בין קיומה של תעשיית הזנות לבין אחוזי הפגיעות המיניות באוכלוסייה הכללית- מחזקת את הטענה כי תפיסה זו אינה מבוססת, ולא רק שאינה מבוססת- אף בנויה על מידע מוטעה, בשירות הפטריארכיה. אמירה זו אינה מחזיקה מים- הגם אם באופן תיאורטי זנות אכן הייתה מנתבת דחפים כלפי נשים ספציפיות, האם החברה בה אנו מסכימות ורוצות לחיות הינה חברה בה ישנן נשים סוג אלף - מהוגנות וטובות- עליהן יש להגן מפני אנסים וסוטים, ולצידן, נשים סוג ב, נשים אשר לרוב כבר נפגעו גם כך בעברן, האם הן אלו שסביר מבחינתנו להקריבן, להופכן לאחרות, למופקרות, או אף ל"גיבורות" שיספגו בגופן את הרוע וימנעו את האונס הבא?! האם יש נפשות וגופים ששווים יותר בחברה שלנו וכאלו אשר לא נורא להקריבן לטובת הכלל? * פוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. תודה לך. # זנות ומיניות בניגוד למיתוסים הרווחים הטוענים לכך כי נשים בזנות הן נימפומניות או נהנות ממין מרובה, נשים בזנות לא רק שאינן חובבות סקס יותר מהאישה המצויה, אלא חלקן יכולות להיות בכלל לסביות או אף א- מיניות. למעשה נשים שפונות לזנות עושות זאת משלל סיבות (שאת רובן אנחנו משתדלות לפרט בפוסטים האלו) אולם צורך במין או תשוקה מינית אינן חלק מסיבות אלו. יש להדגיש בהקשר לכך כי מהות הזנות אינה האקט המיני גרידא תמורת סכום כסף או אתנן אחר, אלא גילום של כוח, שליטה, אלימות והשפלה. בניגוד לקשר מיני שוויוני בין שני סובייקטים- בזנות הקשר הוא בין גבר סובייקט לבין אישה המשמשת כאובייקט לרצונותיו, סטיותיו ומאוויו של הגבר. בתוך קשר זה האישה לא נתפסת כצד, או כלל כאדם, אלא כאובייקט לסיפוק צרכים גרידא. על כן, באופן זהה לתקיפות מיניות, זנות היא זירה בה אלימות ומין משולבים יחדיו. על כן- בכל הנוגע לזנות, לעולם לא מדובר בסטוץ' עם רווח לצידו- אלא ביחסי כוח המגולמים כחלק מחברה פטריארכלית. בשל כך, כל ניסיון לנרמל את מעשה הזנות או לערוך מינימזציה של האקט- מחזק ומשריש את נרמול האלימות המינית- כלפי נשים בזנות, וכלפי החברה בכללותה. * הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. תודה לך. # זנות ועזרה בין אם הנכן נמצאות פרק זמן קצר בקבוצה, ובין אם כבר שנים, בוודאי קראתן פוסטים שונים- של עדויות מגוף ראשון או פוסטים לבקשות עזרה. מפוסטים אלו פעמים רבות משתקפת המצוקה החריפה, הקונקרטית והרגשית, בה מצויות שורדות פעמים רבות. לאור הקושי הרגשי שפוסטים אלו מעוררים בקוראות, פעמים רבות האינסטינקט הוא הרצון להיחלץ לטובת האישה, לא לעמוד מנגד ולהוציאה ממעגל הזנות. יחד עם זאת, יש לזכור כי קבלת סיוע הינו עניין מורכב. ניתן להניח כי רבות מכן יוכלו להבין את המורכבות הכלולה בקבלת עזרה, ואולי אף להזדהות עמה- אך עבור נשים בזנות, קבלת עזרה הינה פעמים רבות קשה בהרבה ביחס לאוכלוסייה הכללית. קושי זה נובע משום שרבות מהנשים בזנות איבדו אמון בסיסי- הן בבני אדם, והן ביכולת לאפשר לעצמן, או אף לדמיין, עתיד אחר. רבות מהן לא מכירות מציאות בה מישהי יכולה להיות שם בשבילן מבלי לבקש דבר בתמורה, ובשל האמון הפגוע ביחס בעולם- הינן מתקשות לקבל מחשבה זו. לכן אנו בקהילה מקפידות ללכת ״בקצב שלהן״. כלומר, משתדלות לא ללחוץ, כאשר המסר המרכזי אותו אנו מעבירות הוא ״אנחנו כאן. כשתרצי- אם תרצי, נדע לחבר למי שצריך כדי לצאת מהעולם הזה״. חלק מהן לא מעוניינות בשיקום- בשלב ספציפי או בכלל. חוסר היענות זו משאירה אותנו לרוב מתוסכלות וחסרות אונים. אולם, בד בבד אנו גם מבינות עד כמה המסע הזה קשה, ארוך ומפרך. לכן, אנו תמיד ממשיכות לתת יד וללכת עם כל אחת בקצב שלה. נתינת היד הזו, היא פעמים רבות זו שמוכיחה מה שלרוב כבר ניתן אף להעז לחלום- שיש מקום בעולם של קבלה לא מותנית בדבר, של בית ושל גב- שכל עוד האישה תרצה, היא לא עוד לבד בעולם. מעניין הוא שלעיתים דווקא עצם הנתינה עצמה, ללא כל דרישה, היא זו שמשיבה- ולו במעט- את היכולת להאמין במה שלעולם לא היה קיים או נגיש בעולמן. גיבוש יכולת זו, על אף שאינה מטרה מוצהרת של העמותה, היא זו אשר פעמים רבות מאפשרת בהדרגה את פתיחת הדלת לחיים אחרים, לתקווה ולאמונה- בבני אדם, ובעולם בכלל. * פוסט זה נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו . תודה לך. # זנות וטראומה את האירוע הבא שלחה לי שורדת חברת קהילתנו, לקרוא ולא להאמין: ״הייתי אצל פסיכיאטר היום, כדי לחדש רישיון לקנביס רפואי, הוא התחיל לשאול אותי שאלות על מצבי הנפשי וכמה זמן אני מקבלת קנביס. בשלב מסוים בשיחה הוא שאל למה אני מקבלת קנביס , אמרתי שיש לי פוסט טראמה מורכבת, ואז זה התחיל: ״למה מישהו הרביץ לך? התעלל בך? פגע בך? אנס אותך?״ בשלב זה עדיין ניסיתי להישאר רגועה וספרתי לו שאני שורדת זונות.. הפסיכיאטר אמר בתגובה: ״אבל זונות זה לא מספיק בשביל פוסט טראומה מורכבת...״ פסיכיאטרים יקרים, למי מכם שפספס: זנות גורמת לטראומה. זנות היא טראומה. # זנות וזהות לרבות מהנשים בזנות יש ״שם עבודה״ , בדרך כלל זהו שם פרטי בלבד נטול שם משפחה. שם שמשדר ניחוח של ארץ זרה או בת השכן, לפי מיטב מסורת פנטזיית הפורנו. אנדראה דבורקין, התיאורטיקנית הנערצת עלי ושורדת בעצמה, האשימה בכך את הפטריארכיה. היא טוענת כי העדר הזהות הקונקרטית של האישה, מאפשרת לצרכני הזנות להתעלם מהיותה אדם אמיתי, סובייקט בעולם בעל רגשות וצרכים. הם אומרים לעצמם: ״אין לה ממשות, היא כלום בשבילי ושום דבר אני לא צריך להתמודד איתה, היא אמצעי בשבילי לסיפוק״. הזהות הבדויה הופכת להיות גם אמצעי הגנה לנשים. הן אומרות לעצמן ״זה קורה למישהי אחרת, לא לי״. לאט לאט משתלטת הזהות הבדויה על האישה והופכת להיות חלק ממנה, חלק מזהות העצמי. חזרה למידע והסברה

מונחים והגדרות # זנות והגדרות ״כלות מאוקראינה״ֶ זה זנות? לא פעם ניסינו להתמודד עם שאלת הגדרות. הדרך של הפטריארכיה לבלבל אותנו, היא כל פעם לקחת תחום ניצול אחר, לעטוף אותו בנייר מרשרש בתוספת גלאם ולטעון שזה משהו אחר לגמרי. המצאות ופרקטיקות כמו: נערת ליווי, פרונו, מין מצלמות וכו׳ - זו "אותה גברת בשינוי אדרת״(תרתי משמע) וכך גם לגבי ״כלות מאוקראינה״ - בואו נבחן יחד את התשובות לשאלות : האם ישנם יחסי כח? אכן, מדובר בנשים מאזורים מוחלשים התלויות בגבר מבוגר מהן בארץ זרה (לרוב העדר שפה/השכלה/הבדלי תרבות וכו׳). האם נדרשים יחסי מין בתמורה להגנה/כסף/אזרחות? אכן זה בהחלט מצופה מהאישה. האם קיימת אינטימיות או תשוקה מוקדמת משני בני הזוג לפני הנישואין? אולי תתפתח כזו בהמשך , אבל בתחילת הקשר זו עסקה בה מוחלף מין בביטחון כלכלי בין שני זרים. האם המחיר שמשלמת האישה הוא מעבר למה שהיא מקבלת תמורת העיסקה? סביר להניח שקיום יחסים גבר מבוגר בהרבה שאין אליו משיכה יתן את אותותיו. האישה ״משלמת״ בגופה ונעוריה תמורת אותו ביטחון כלכלי. קוראים לזה ״חוזה פראי״. אגב בדוח של מחלקת המדינה האמריקאית מוגדרים נישואין מסוג זה כסחר בבני אדם (TIP): סין, האיטי, אינדונזיה, לאוס מוזכרות בהקשר של סחר בכלות. *הפוסט נכתב בשיתוף חברתי השורדת ד׳ שסייעה לי, תודה. ​ # זנות כרצף האם סקס וירטואלי דרך מצלמות הוא זנות? האם להתחתן עם גבר עשיר שאת לא סובלת משמעו זנות? האם חשפנות היא זנות? כפי שכתבנו בעבר- לזנות פנים (וזירות) רבות. טענה זו, מאפשרת גם פתח לדיונים אודות מהי זנות "אמתית" ומה נחשב לגיטימי וסביר. נוח לנו לחלק את העולם לשחור ולבן, מה נכון ומה מוקצה. חלוקה זו עוזרת לנו ליצור סדר, גם אם מדומה- ויותר מסדר, חלוקה זו עוזרת לנו בשימור התחושה של עולם בטוח, תוך הרחקה ממודעתנו את העוולות המנורמלות המתרחשות בו כל העת ובאין מפריע. עם זאת, חשוב שנדע - החיים אינם שחור ולבן, אלא מכילים מורכבות בתוכם. במילים אחרות, זנות פעמים רבות מהווה רצף. הכוונה בכך היא ש גם אם אישה מצויה בפלטפורמה מסוימת, דינאמיקת התעשייה פעמים רבות מביאה לכך כי פלטפורמה זו תהווה מדרון תלול לכניסה לפלטפורמות אחרות, מובהקות וברורות יותר. יותר מכך, נאמר- רבות מהנשים אינן נכנסו לעומקה באופן ישיר, אלא אם כי בהליך הדרדרות איטי, אך גם תלול, במורד הרצף. יחד עם זאת, חשוב להדגיש- אנו לא רואות את הבעייתיות כטמונה אך ורק בפוטנציאל ההידרדרות לאורך הרצף. אנו מחזיקות בעמדה כי כל אקט של מכירת הגוף, גם אם אינו כולל מגע פיזי או אינו מוגדר כזנות במובן המובהק שלה- מהווה ניצול מצוקה. הבנה זו עלולה להיות מבהילה, שכן היא פותחת צוהר להבנה שכל אחת ואחת מאתנו יכולה להיות על רצף הזנות במידה זו או אחרת, ואף לא אחת חסינה מפני הימצאות ברצף זה. אם כך, האם הדבר מצביע על כך שנתח מהותי מאוכלוסיית הנשים מצויה על רצף הזנות? תשובתנו היא כי ב״לא עומדות״ נאפשר לאישה להגדיר את עצמה ולא נתערב בהגדרותיה. עם זאת- הטענות שלא נקבל או נאמין להן הן טיעונים לכך שקיימים על הרצף ביטויים של זנות כהעצמה ובחירה. עמדתנו יכולה אולי להיתפס כסתירה פנימית. יש אף שיטענו כי מדובר בפמיניזם פריווילגי ומתנשא. אנו מכירות טענות אלו, ואף על פיהן רואות בעמדתנו כמשקפת בדיוק את ההבנה אודות מורכבות רצף הזנות, על שלל ביטוייו, זאת תוך נקיטת העמדה הנחרצת כי זנות הינה לעולם אלימות מינית, ניצול ופגיעה- בכל מקום, ובכל מרחב- גם אם נחשב ללגיטימי ומנורמל. *הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״, שורדת חברת קהילתנו. ​ ​ # זנות ושפה השפה מייצגת מחשבות ועמדות חברתיות, ולכן בואו נבחן את המונחים השונים ונציע אלטרנטיבות: ״נערת ליווי״ - מונח שנועד לעשות גלוריפיקציה למין טראומטי עם זרים זאת על ידי טשטוש הרכיב הטראומטי והחלפתו במונח מעודן וזוהר. בפועל לא מדובר בנערות זוהרות, אלא בנערות, בחורות ונשים במצוקה, אשר וודאי לא מלוות אף אחד לשום מקום- אלא מנוצלות. ״עובדת מין״/״נותנת שירות״- מונח קפיטליסטי שנועד לנרמל את הזנות ולהציגה כמקצוע ככל המקצועות, בשורה אחת עם מקצועות כגון מוכרת/עורכת דין/מורה (רק שלא ידוע לנו שצריך הכשרה מיוחדת או ניסיון כדי "לעסוק" בזנות). שרמוטה/יצאנית/פרוצה - מונחים המשקפים את התפיסה החברתית אודות הרמה המוסרית הנמוכה של אותן נשים, ולאור כך- את הלגיטימיות בביזוי של נשים אלו, לגיטימיות אשר מקלה על תחושות האשמה החברתיות שלנו. לקוח/קליינט/גבר שמשלם על מין: מונחים קפיטליסטיים נוספים שנועדו לתת לנו תחושה של יחסי מסחר נורמטיביים, ככל עסקה רגילה המתבצעת בין נותנת שירות ולקוח, קנייה ומכירה, ולא בדיני נפשות. המונחים הנכונים: שורדת זנות, אישה בזנות, קורבן סחר, נשים בתעשיית סחר במין. וגם: זנאי! *הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ שורדת חברת קהילתנו. ​ ​ # זנות ופמיניזם ננסה לעשות קצת סדר במונחים המבלבלים. לפמיניזם יש, כמו כל הגות , זרמים שונים , לעיתים משלימים ולעיתים מנוגדים זה לזה. מישהי יכולה להגדיר עצמה ״פמיניסטית״ ולראות בזנות חגיגה של עוצמה ומיניות נשית, שליטה על המבט הגברי וכו׳ ומישהי יכולה להגדיר עצמה ״פמיניסטית״ ולראות בזנות מקום של דיכוי נשי, ניצול מצבי מוחלשות וכדומה. הקבוצה הזאת שייכת לזרם השני, המכונה לא אחת: ״פמיניזם רדיקלי״ (מאחר שהוא מזוהה עם הגל השני של הפמיניזם בשנות ה 70 בארהב ואירופה). למרות שבינינו אין שום דבר רדיקלי בלדרוש שהגוף שלנו לא יהיה חפץ ​ ​ # זנות וזירות זנות מכחישי נזקי הזנות יסבירו לכן שיש הבדל גדול מאוד בין זנות רחוב ל״נערות ליווי״. הטענה הרווחת בחברה היא כי לזנות קיימות פנים (וזירות) רבות. לפי טענה זו, לצד קיומה של זנות הרחוב אשר בה אין ספק כי קיים ניצול, כמו גם מצוקה קשה של האישה, קיימות זירות זנות רבות ואחרות שם נמצאות נשים שלא הגיעו למרחבים אלו מתוך מצוקה, אלא מתוך בחירה ורצון להרוויח כסף גדול. לעומת ״זונות רחוב״ משווקים לנו "נשים על רמה", "בחורות איכותיות" או "נערות ליווי"- כינויים הבאים להדגיש בידול והפרדה מדמות האישה המסכנה המצויה בזנות הרחוב. בכך, כמובן, מתאפשר חיזוק נרטיב הבחירה, הנורמטיביות והעושר- נרטיב שמאפשר את המשך ההתכחשות למצוקה ולניצול גם במרחבים אלי. תנאי ״העבודה״ במכונים, בדירות הדיסקרטיות וברחוב שונים, אך במובנים רבים מדובר אך ורק בתפאורה אחרת המסתירה מעניינו את ניצול והאלימות המגולמים בעולם הזה: משמרות ארוכות, תשלום אחוזים ל״בעל הבית״ וכמובן קיום יחסי מין עם זרים מוחלטים. השיווק של מרחבים אלו כאיכותיים ויוקרתיים מאפשרים לסרסורים למשוך קהל נוסף תוך האצטלה שאין מדובר בעולם תחתון, אלא בעסק איכותי ונורמטיבי לחלוטין. בזאת נדגיש- היררכיה אינה קיימת בעולם הזנות!! זנות היא ניצול ופשע- בכל מקום ובכל מרחב. על כן, את כלל המרחבים השונים- היוקרתיים, המקצועיים והנחשבים- ניתן לקבץ לכדי מונח אחד, והוא: מרחב פגיעה מוסווה, מנורמל, ושקוף - שקוף בעיקר, כי כמה קל להתכחש לאמת- כל עוד רק אפשר. *הפוסט נכתב בשיתוף ״שלגיה״ , שורדת חברת קהילתנו. ​ חזרה למידע והסברה

העסקה בוצעה בהצלחה תודה על תרומתך ליצירת קשר, כתבו לדוא"ל: support@lo-omdot.com

מועדוני החשפנות בישראל: המאבק והצפי לעתיד כתבה: לובה פיין בספטמבר 2020, כחודשיים לאחר כניסתו לתוקף של חוק איסור צריכת הזנות, מסרה עיריית תל אביב הודעה דרמטית: מועדוני החשפנות הקיימים ייסגרו, והמועדונים החדשים, אם יבקשו להיפתח, לא יקבלו רישיון. תל אביב הייתה העיר האחרונה בארץ, שבה פעלו מועדוני חשפנות חוקיים. לכן, משמעות ההודעה הזו הייתה כביכול חיסול מועדוני החשפנות במדינה. בשנת 2021 הפכה העירייה את ההחלטה ואפשרה פתיחה מחודשת של מועדון אחד, שנדו. השינוי הזה ממחיש את נקודת התרפה של המאבק בתעשיית המין, כשהדבר מגיע למועדונים. בישראל אין ומעולם לא היה חוק, האוסר על מועדוני החשפנות ככאלה. חוק כזה קיים, נכון להיום, במדינה אחת בלבד: איסלנד. מכאן, שכל המאבק בענף החשפנות נוהל כאן בדרכים עקיפות. עידית שמש הראל, אבוליציוניסטית וותיקה, נזכרת: "בשנות ה – 2000 המוקדמות, המועדונים בתל אביב ובחיפה שגשגו. ברוריה זלצמן מעיריית תל אביב יזמה דיון בנושא מיגור הסחר בנשים. אף אחד עוד לא דיבר אז על זנות וחשפנות, אבל פנינו לאלחנן משי, מנהל האגף לרישוי עסקים בעירייה, כדי שיפסיק להעניק רישיונות למועדונים. הוא סירב. המועדונים היו רשומים כמועדוני קברט, ופעלו ברישיון. 'אם את רוצה, לכי תשני את החוק', אמר משי. קראתו לו ללכת לשם ולראות מה קורה בהם, והוא השיב: כמובן שהייתי, וגם הבאתי לשם את בני'". מאוחר יותר, שלחה עידית שמש הראל כתבה מכתבים לראש העיר תל אביב רון חולדאי ולמקבלי החלטות אחרים מטעם ה"תודעה", מלכ"ר העוסק בהסברה נגד תעשיית המין. היא סיפרה, שבמסגרת מועדוני החשפנות פועלים חדרים אחוריים המציעים שירותי זנות לכל דבר. גם ריקוד הלפ דאנס הוא זנות לכל דבר, הסבירה. "לא הסתמכתי על שמועות, הייתי שם. נכנסתי למועדון עם חברה, שילמנו 80 שקלים וקיבלנו משקה חינם. ראינו את הכל: גברים שנוגעים בנשים בכל מקום, חדרים אחוריים. הצצתי באחד החדרים, הייתה בו מיטה וגלגל טישו ענק. אלה היו זמני פריחה, המועדונים היו במיינסטרים ונורמטיביים". מאמצע שנות ה – 2010 התקדם המאבק הכללי בתעשיית המין, וגם מעמד המועדונים החל להתערער. בשנת 2015, יצאה עירייה גדולה אחרת, חיפה, למאבק במועדוני החשפנות. ראש העיר חיפה יונה יהב לא חיכה לשינוי החוק; הוא שכר חוקרים פרטיים והצליח לספק למשטרה עדויות לכך, שהמועדונים הציעו שירותי זנות. כתוצאה מכך, מועדוני החשפנות בחיפה נסגרו אחרי שלא קיבלו רישיון[1] . האקטיביסטיות מתל אביב הבינו, שיש לכן כלים להיאבק במועדונים, ולא צריך לחכות לחוק ספציפי. בשנת 2016, עקב עדויות הנשים שעבדו במועדוני חשפנות, בוצעו פשיטות של משטרה על המועדונים באזור תל אביב. השוטרים גילו את ה"חדרים הפרטיים", ובעלי המועדונים נדרשו לסגור אותם. אחרי ניסיונות אחדים לרמות את הרשויות ולהסוות את החדרים, הם נסגרו לצמיתות בשנת 2017. באותה שנה, השופטת מיכל אגמון גונן נתנה פסק דין תקדימי: היא אסרה על מועדוני החשפנות באזור רמת גן, בטענה ש"מדובר בפרקטיקות של ביזוי החפצת נשים ופגיעה בכבודן כבנות אנוש, שהדין כולו פועל למיגורן [...] ההחפצה ככלל, ובמופעי חשפנות לצורך גירוי מיני בפרט, נובעת מהצגת האישה כפאסיבית, הנענית תמיד למין פי על דרישה, וייחוס אופי מיני לעצם ההחפצה של נשים. הגברים הבאים לצפות בחשפנות לצורך גירוי מיני, עושים זאת לצרכיהם המיניים שלהם, הם מתייחסים לנשים במקום ככלי להשגת מטרה שהיא חיצונית לאותן נשים, כנטולות קיום ומשמעות אנושיים כשלעצמן. הם אינם רואים בהן מטרה בפני עצמה ואינם דואגים לטובתן ולאושרן. במופעים אלו יש זיהוי בין חפצון נשים לבין גירוי מיני". השופטת אגמון גונן הוסיפה כי "קיימת טענה כי הנשים המופיעות אינן חשות מושפלות ואולי אף להיפך, בחרו בכך מרצונן החופשי. על כך יש להשיב כי כאשר התנהגויות מסוימות אינן נחוות כמשפילות, אך הן פוגעות בכבוד האדם, יש לאסור אותן כפוגעות בערכיה הבסיסיים של החברה. היינו, ניתן לקבוע כי פעילות או התנהגות מסוימת מחפיצה נשים ופוגעת בכבודן, גם אם הן עצמן אינן רואות זאת כך[2] ". בשנת 2019, פרקליט המדינה שי ניצן פרסם הנחיה רשמית, כי צריכת לאפ דאנס במועדון חשפנות ייחשב לצריכת זנות. הוא סייג, כי צפייה בריקוד של אישה במועדון ללא מגע לא ייחשב לזנות או לעבירה פלילית כלשהי, אך מגע פיזי בין לקוח לבין חשפנית יוגדר כזנות. עוד צוין בהנחיה, כי ניתן יהיה להעמיד לדין בעלי מועדון או מפעיליו בגין סרסרות למעשי זנות, החזקת או השכרת מקום לשם זנות. עם זאת, החשפניות או עובדים זוטרים לא יעמדו לדין[3] . המועדונים המשיכו להיאבק על קיומים. בעלי המועדונים בתל אביב, העיר האחרונה שאפשרה להם לפעול באופן חוקי, הבטיחו כי כל סוג של ריקוד, לרבות ה"פרטי", יתקיים ללא מגע. אחרי ההבטחה, חודשו רישיונות העסק למועדוני החשפנות על ידי עיריית תל אביב לאחרונה. אף על פי כן, בפברואר 2020 מועדוני החשפנות נסגרו באופן בלתי צפוי[4] . בדרך כלל, החלטה מהסוג הזה ניתנת לתקופה של שלושים ימים, שאחריהם היו צפויים המועדונים להיפתח שוב. עם זאת, בשל התפרצות מגפת הקורונה, אחרי הצלחת הקמפיין, שהוביל לצמצום משמעותי בהיקף הסחר בנשים מ – 2006 ואילך, החליטו הפעילות והפוליטיקאיות לא לעצור כאן, ולהמשיך להיאבק למען איסור על צריכת הזנות. חוק איסור על צריכת הזנות נחקק לראשונה בשבדיה ב – 1999. בשנת 2008 הניחה על שולחן הכנסת השבע עשרה חברת הכנסת זהבה גלאון הצעת חוק המבקשת להפליל צרכנים של שירותי זנות. כעבור עשור, החוק עבר בגרסה מעט יותר מצומצמת. במהלך אותו עשור, נעשו ניסיונות אחרים, פחות שנויים במחלוקת, להגביל את תעשיית המין. בין החוקים שנחקקו בתקופה זו היו: חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, המאפשר לחסום מספרי טלפון של מקומות זנות (2018), וגם חוק חסימת אתרי אינטרנט (2017), המאפשר להסיר מהרשת אתרי אינטרנט המשמשים לפשיעה, לרבות הסרסרות. החקיקה המגבילה את פעילות מועדוני חשפנות ככאלה מעולם לא נחקקה בישראל, וגם לא נעשה ניסיון לקדמה. לכן, כאשר המועדונים בצפון הארץ נסגרו ב – 2015, זה היה בגלל פעילות ללא רישיון. ב – 2016 החל מאבק אינטנסיבי נגד מועדוני החשפנות גם באזור המרכז. תחילה, התרכז המאבק ב"חדרים האחוריים", בהם ניתנו שירותי זנות על ידי החשפניות. הציבור, המשטרה וארגוני הנשים ידעו על החדרים מזה זמן רב, וגם בתקשורת עלה הנושא פעמים רבות ב – 2016 ניתנה הוראה לסגור את החדרים, ורישיונות העסק של מועדוני החשפנות הותנו בכך שלא יוצעו במקומות שירותי מין בתשלום. בשנת 2017, פסקה השופטת מיכל אגמון גונן בפסק דין תקדימי, כי יש לסגור מועדוני חשפנות בעיר רמת גן הסמוכה לתל אביב, מכיוון שתוכנית בניין עיר למתחם מאפשרת להפעיל בו מועדוני בידור, אך מופעי חשפנות אינם נחשבים "בידור" מכיוון שכרוכים בהם "ביזוי, החפצת נשים ופגיעה בכבודן"[5] . בשנת 2019 קבע פרקליט המדינה שי ניצן, כי ריקודים מיניים (לאפ-דאנס) במועדוני חשפנות ייחשבו לזנות. בעלי המועדונים בתל אביב, המעוז האחרון של עסקי החשפנות, התחייבו שכל סוג של ריקוד, לרבות ה"פרטי", יתבצע ללא מגע[6] . נכון למועד כתיבתו של המאמר (מאי 2021), מועדוני החשפנות בתל אביב, למעט שנדו, הנם סגורים. באשר לעתיד, קיימת אי וודאות רבה. לעיריית תל אביב שבשטחה פועלים המועדונים אין עדיין מדיניות מגובשת נגדם וכאמור, אין גם חוק שאוסר על הפעלתם. הון רב של בעלי מועדוני החשפנות מונח על כף המאזניים, וברור שהם לא יוותרו בקלות. עם זאת, לארגוני המאבק בזנות יש סיבה להיות אופטימיים. כיום, אנחנו מצוידות בחקיקה ענפה נגד תעשיית המין, בתמיכה של אנשי תקשורת ופוליטיקאים, בצו של פרקליט המדינה לשעבר, בגיבוי גורף בתוך הקהילה הפמיניסטית וגיבוי חלקי בקרב הציבור הרחב. בעלי מועדוני החשפנות פשעו שוב ושוב: כשפעלו תחת הרישיון של "מועדון קברט", כשהבטיחו לסגור "חדרים פרטיים" וכשנאסר עליהם לספק שירותי "לאפ דאנס". האם מגיע להם צ'אנס נוסף? גם אם לא מתנגדים לחשפנות כפרקטיקה, לאנשים האלה מגיע כלא, ולא רישיון. נקווה רק שבבוא היום, יסגור המחוקק הישראלי את מועדוני החשפנות, כדי שלא נהיה תלויות לנצח בעמדתן הנאורה של העיריות. ​ ​ ​ [1] https://haipo.co.il/item/31899 [2] https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.4389611 [3] https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.7083803 [4] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001317991 [5] https://megafon-news.co.il/asys/archives/273496 [6] https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.7083803 חזרה

מאמרים המודל הנורדי מכונה לעיתים גם "איסור על צריכת הזנות", "המודל האבוליציוניסטי" או "מודל השוויון". מדובר בגישה רגולטורית, שהופכת קניית "שירותי מין" לפעולה לא חוקית. גם פעילות כלכלית שמטרתה להרוויח מהעסקה בזנות של אדם אחר, כדוגמת סרסרות, אסורה. זנות עצמה נתפסת במסגרת המודל כפגיעה בעוסקות בה, ולכן מונגשים להן שירותי שיקום ויציאה ממעגל הזנות. גישה זו אומצה בשבדיה (1999), נורבגיה (2009), איסלנד (2009), קנדה (2014), צפון אירלנד (2015), צרפת (2016), אירלנד (2017) וישראל (2020). מהו המודל הנורדי שאימצה ישראל? קרא/י עוד התקשורת הישראלית והרשתות החברתיות מכנות הסדרה רגולטורית של תעשיית המין במילה "מיסוד". למונח זה אין הקבלה בשפה האנגלית, ולכן נתייחס לתעשיית המין במדינה כ"מוסדרת", כאשר מקומות של זנות (בורדלים, דירות זנות, מכוני מסאז' שמציעים גם שירותי זנות) זוכים למעמד חוקי של עסק או חברה בע"מ. סוגי הרגולציה העונים להגדרה זו עשויים להיות שונים, ובמסגרת המאמר נתמקד באחדים מביניהם. תעשיית המין חוקית מסביב לעולם קרא/י עוד בספטמבר 2020, כחודשיים לאחר כניסתו לתוקף של חוק איסור צריכת הזנות, מסרה עיריית תל אביב הודעה דרמטית: מועדוני החשפנות הקיימים ייסגרו, והמועדונים החדשים, אם יבקשו להיפתח, לא יקבלו רישיון. תל אביב הייתה העיר האחרונה בארץ, שבה פעלו מועדוני חשפנות חוקיים. לכן, משמעות ההודעה הזו הייתה כביכול חיסול מועדוני החשפנות במדינה. בשנת 2021 הפכה העירייה את ההחלטה ואפשרה פתיחה מחודשת של מועדון אחד, שנדו. השינוי הזה ממחיש את נקודת התרפה של המאבק בתעשיית המין, כשהדבר מגיע למועדונים. מועדוני החשפנות בישראל: המאבק והצפי לעתיד קרא/י עוד המחוקקים בעולם כולו מכירים בכך, שתעשיית המין היא תופעה מורכבת אשר מסבה נזקים רבים למכלול בעלי העניין, בראש ובראשונה לעוסקות בה. במדינות שמרניות יותר נוטים לראות ב"חברה הנורמטיבית" קורבן של תעשיית המין, ואילו במדינות המודל הנורדי (שבדיה, צרפת, ישראל) נתפסת התעשייה כפוגעת בראש ובראשונה בנשים שנקלעו לתוכה. התפיסות השונות ביחס לזהות הקורבן וביחס לדרך היעילה ביותר למזער את הנזקים הולידו מגוון של מודלים חוקיים. המודלים הללו רבים, אך ניתן למיין אותם לפי קטגוריות בודדות. במאמר זה, נפריד בין המדינות המבקשות למגר את תעשיית הזנות לבין המדינות המבקשות להשלים עם קיומה, להסדיר אותה ולנסות לפקח על נזקיה. התמודדות רגולטורים עם תעשיית המין: גישות בעולם קרא/י עוד